ע 2636/10

תקציר

המערער זוכה מהעבירה היחידה המיוחסת לו ולאחר מכן הגיש בקשה לפיצוי בגין תקופת המעצר והוצאות ההגנה. בית משפט קמא דחה את בקשת המערער, והוביל לערעור. גם ערכאת הערעור דחתה את בקשת המערער, והסכימה עם דעת הרוב של בית משפט קמא כי זיכויו של המערער נבע מכל ספק, וכי אי שיתוף הפעולה שלו במהלך החקירה והתנהגותו המאיימת כלפי עדים תרמו למעצרו הממושך. זאת ועוד, הדגישו השופטים את שיקול הדעת הנתון לבית משפט קמא בבואו להחליט על פיצויים, תוך הכרה ביתרונו של בית המשפט בהכרעה בסוגיות הקשורות להתנהלות המשפט. זיכויו של המערער מחמת הספק, יחד עם חלקו בהארכת המעצר, פגעו באופן משמעותי באפשרות לקבל פיצויים. עם זאת, השופטים הכירו גם בכך שמשך המעצר, למעלה משנתיים וחצי, גרם נזק למערער וראוי להתחשבות. עם זאת, דעת הרוב של ערכאת הערעור תמכה בהחלטת בית משפט קמא, והדגישה כי המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה לפיצוי. השופט סא"ל נ' בנישו הציע דעת מיעוט, לפיה יש לקבל למערער פיצוי חלקי, בהתחשב במשך המעצר הקיצוני ובמיצוי זכויותיו הבסיסיות של המערער במהלך החקירה. עם זאת, נוכח הזיכוי מחמת הספק וחלקו של המערער בשהותו הממושכת במעצר, המליץ השופט בנישו על סכום פיצוי מופחת בשיעור של 40% מהמקסימום המותר.