רע"א 66562-12-20

תקציר

התיק נסוב סביב בקשת רשות ערעור על החלטת ערכאה נמוכה יותר לדחות מינוי מומחה רפואי בתחום הנפש למבקש, ח.ב., שנפגע מרכב ונפגע בתאונת דרכים. החלטת הערכאה הנמוכה יותר התבססה על היעדר ראיות מקדמיות שהגיש ח.ב. במסגרת בחינת הבקשה בחן בית המשפט את חומר הראיות שהוגש, שכלל מכתב מעובדת סוציאלית ופסיכותרפיסט המפרט את ההשלכות הנפשיות של התאונה על ח.ב. בית המשפט מצא כי המכתב מהווה ראיה ראשונית מספקת, שכן הוא הגיע ממקור מוסמך ורלוונטי לצורך בטיפול נפשי. כמו כן, בית המשפט סבר כי אין צורך במתן אישור על הטיפולים מהמטפל, שכן התיק היה עדיין בשלב של מינוי מומחים ואי הצגת ראיות. בסופו של דבר, נעתר בית המשפט לבקשתו של ח.ב. למינוי מומחה לבריאות הנפש, תוך תשלום שכר הטרחה בו תישא חברת הביטוח המשיבה. החלטה זו התבססה על ההבנה כי ללא המינוי, ח.ב. לא תוכל להוכיח את נזקיה הנפשיים. עם זאת, כדי להבטיח את ההגינות, קבע בית המשפט כי אם ייקבע בסופו של דבר כי ח.ב. לא סבלה מנכות נפשית לצמיתות, ינוכה שכר טרחת המומחה מכל פיצוי שייפסק לה. לאחר מכן הוחזר התיק לבית המשפט קמא לצורך מינוי מומחה לבריאות הנפש. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם, וכספי הפיקדון של ח.ב. היו אמורים להיות מוחזרים.