ת"א 42298-03-16

תקציר

מדובר במקרה שנדון בבית המשפט המחוזי בתל אביב, בנוגע לתביעה לפיצויי הפקעה שהגישו התובעים, נאסר ואח', ביחס לחלקת קרקע בקיסריה. טענת התובעים מתבססת על זכויותיו של סבם במקרקעין, אותם ירשו. הנתבעות הן מדינת ישראל, המיוצגת על ידי רשות מקרקעי ישראל, וקרן קיסריה, עמותה המנהלת קרקעות באזור. השאלות העיקריות שיש להכריע בהן הן: 1. האם הוכחו זכויותיו של סבם של התובעים, המנוח קייזר, במקרקעין הרלוונטיים, בפרט לגבי חלקה מנדטורית 2 בגוש 10617. 2. אם יוכחו זכויות אלה, האם המנוח קייזר, כבעלים, היה נפקד כהגדרתו בחוק נכסי נפקדים, ולכן אינו זכאי לפיצויי הפקעה. 3. האם טענת התובעים נדחית על הסף, נוכח השיהוי הממושך בהגשת התביעה לאחר הפקעת הקרקע בשנת 1956. השופטת, עפרה ורבנר, מסכמת כי: 1. התובעים הצליחו להוכיח את זכויות הבעלות של סבם על 6,628 דונם בקרקע המדוברת (שטח A). עם זאת, הם לא הביאו ראיות מספיקות לביסוס טענתם לגבי שאר החלקה (שטח 3), וחלק זה של התביעה נדחה. 2. קייזר המנוח לא היה נפקד כהגדרתו בחוק. לפיכך, זכאים התובעים לתבוע פיצויי הפקעה בגין הזכויות שהוכחו בקרקע. 3. הגם שחל שיהוי משמעותי בהגשת התביעה, אשר גרם לנזק ראייתי, בפרט ביחס לאזור 3, שוכנע השופט כי קיימות די ראיות לתמוך בתביעת התובעים לפיצויי הפקעה בגין שטחי A. לפיכך, טענת השיהוי אינה מתקבלת לגבי תחום זה. השופט מורה לתובעים להגיש דו"ח שמאות לגבי שיעור פיצויי ההפקעה בתוך 30 יום, והנתבעים רשאים להגיב בדו"חות משלהם אם אינם מסכימים. לאחר מכן ישקול בית המשפט למנות שמאי מומחה מטעם בית המשפט. נושא ההוצאות יטופל בפסק הדין הסופי.