תאד"מ 16104-03-22

תקציר

המקרה הנדון סובב סביב סכסוך נדל"ן, כאשר מתווך תבע לקוח על דמי תיווך לאחר שסייע לו לרכוש דירה. המתווכת טענה כי היה לה הסכם בלעדיות עם המוכרים, המזכה אותה בתשלום מהקונה. עם זאת, השופט פסק נגד המתווך וקבע כי הסכם בלעדיות בין המתווך למוכרים אינו מקנה למתווך בלעדיות מול הקונים. השופטת הדגישה כי מהותו של הגישור היא לאפשר מפגש בין הצדדים, ובמקרה זה לא היה זה המתווך שהודיע תחילה לרוכש על כך שהדירה עומדת למכירה. תפקידו של המתווך היה יותר מאפשר מאשר יזם, שכן לקונה לא היה ידע מוקדם על הנכס הנמכר. עוד טענה השופטת כי חוק מתווכי מקרקעין תומך בתפיסה כי על המתווך להיות הגורם היעיל בהבאת העסקה לתביעת דמי תיווך, מה שלא היה המקרה כאן. הענקת בלעדיות "הרמטית" על ידי המוכרים למתווך, יחד עם העובדה שלקונה לא הייתה ידיעה מוקדמת על מכירת הנכס, גרמו לכך שלא ניתן היה לראות את המתווך כגורם היעיל. השופטת הדגישה גם את היבט ההגנה הצרכנית שבחוק, שמטרתו למנוע מהמוכרים ליצור מצבים בהם הקונה נאלץ לעבור דרך המתווך, גם כאשר ייתכן שלא היה כל מגע ראשוני. כמו כן, התייחסה השופטת לסוגיית הידע המקצועי של המתווך וקבעה כי הסכם הבלעדיות של המוכרים עם המתווך אינו שווה ערך לידע המקצועי של המתווך. החלטת המוכרים להעניק בלעדיות "הרמטית" למתווך לא מנעה מהקונה לפנות אליהם ישירות. המתווך, במקרה זה, לא סיפק כל מידע חדש כדי להקל על הפגישה, ולכן המרכיב החיוני של התיווך היה חסר. בסופו של דבר, השופטת דחתה את התביעה לדמי תיווך, וציינה כי המתווכת אמנם סיפקה שירות, אך היא לא הייתה הגורם היעיל לעסקה. כמו כן פסקה השופטת לנתבע (הרוכש) הוצאות משפט בסך 1,000 ₪, שישולמו על ידי התובע (המתווך) בתוך 30 יום. החלטה זו, סיכם השופט, אינה פוגעת בחופש החוזים או ביכולתם של המוכרים לשכור מתווך לשירות ניהול עסקאות מקיף.