ת"א 2649/00

תקציר

המחלוקת היא על שכר טרחה שלא שולם בין שני עורכי דין, התובעים רוסטוביץ וגלעד, לבין העירייה. משרד עורכי הדין של התובעים סיפק לעירייה שירותים משפטיים לגביית ארנונה בין השנים 1978 ל-2000, ושולם להם בהתאם לגובה המסים שגבו בהצלחה. עוד נקבע בהסדר כי העירייה תכסה את ההוצאות הישירות והתובעים יטפלו במספר תיקים במקביל. בתחילת שנות ה-90 החלה העירייה להיעזר במשרדי עורכי דין נוספים, וצמצמה את מספר התיקים המופנים לתובעים. בשנת 2000 הפסיקה העירייה להפנות לתובעים תביעות חדשות, מה שגרם להם לתבוע שכר טרחה שלא שולם. השופטת קובעת כי היה הסכם בכתב בין הצדדים, שאפשר לעירייה לסיים את ההתקשרות בהתראה של שמונה חודשים מראש, ולכן זכאים התובעים לרווחים של שמונה חודשים, המחושבים לפי 30% מהמחזור השנתי שלהם, המסתכם ב-73 אלף שקל. סכום זה ישולם על ידי העירייה, כולל הפרשי הצמדה וריבית. עוד קובעת השופטת כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי נוסף, שכן שולמו להם בהתאם לתנאי ההסכם, ולא הוכיחו כל הפרת חוזה או נזקים שנבעו מכך על ידי העירייה. יתרה מכך, השופטת מציינת כי טענות התובעים בדבר שכר טרחה שלא שולם בגין מקרים מסוימים לא נכללו בתלונתם הראשונית ולכן אינן רלוונטיות. לבסוף, השופט מורה לתובעים לשלם לעירייה 10,000 שקל שכר טרחת עורך דין, בשל דחיית חלק ניכר מתביעותיהם.