ע"פ 9045/16

תקציר

המערער הורשע על ידי בית משפט קמא בניסיון רצח וערער על הכרעת הדין, בטענה לאי שפיות וחוסר יסוד נפשי לביצוע העבירה. ערכאת הערעור בחנה ביסודיות את ההערכות הפסיכיאטריות שהוגשו הן על ידי ההגנה והן על ידי התביעה, והעריכה את מהימנותן בהתבסס על מהימנות המומחים, קרבתם לאירוע, מעמדם המקצועי, התשתית העובדתית, האיזון וההלימה עם העובדות הראייתיות. בית המשפט העדיף את חוות דעתם של ד"ר קודקייב וד"ר שרף, שראו במערער אחראי למעשיו, על פני חוות דעתו של ד"ר פוקס, ומצא אותן משכנעות יותר ועולות בקנה אחד עם הראיות. בית המשפט הגיע למסקנה כי המערער הבין את מעשיו ואת מעשיהם הפסולים, ויכול היה להימנע מהם, ובכך לדחות את טענתו לאי שפיות. אשר ליסוד הנפשי, מצא בית המשפט כי התנהלותו של המערער הייתה מחושבת ומכוונת, ומשקפת החלטה מוסכמת להרוג. נסיבות המקרה היו שונות באופן מהותי מפסיקה קודמת שצוטטה על ידי המערער, בה זיכה בית המשפט אישה חולת נפש מאשמת רצח. התכנון הקפדני של המערער והמניע מבוסס המציאות סתרו את הרעיון של החלטה רגעית ואימפולסיבית. בית המשפט אישר את ההרשעה בניסיון רצח, וקבע כי היסוד הנפשי קיים. גם הערעור על גזר הדין נדחה, שכן בית המשפט מצא את הקלות שנקט בית משפט קמא כלפי המערער ראויה, בהתחשב בנסיבותיו הנפשיות החריגות. ערכאת הערעור הסכימה כי גזר הדין לא היה שגוי ולא חרג ממדיניות הענישה שנקבעה. משכך, דחתה ערכאת הערעור את הערעור כולו, ואישרה את הכרעת דינו וגזר דינו של בית משפט קמא. השופט נ' הנדל והשופט י' קרא הסכימו עם פסק הדין שניתן על ידי השופט י' אלרון.