ע"א 206/99

תקציר

פסק דינו של בית המשפט העליון התייחס לשתי פוליסות ביטוח ופרשנותן בהקשר של כפל ביטוח. הפוליסה הראשונה, שהנפיקה מגדל לקבוצת יזמים המקימה מלון באילת, כיסתה את חבות המעבידים של היזמים והקבלנים וקבלני המשנה שלהם. הפוליסה כללה הוראת הרחבה, הקובעת כי היא תכסה את חבות המבוטח כלפי קבלנים ועובדיהם, אלא אם כן קיים ביטוח אחר שנערך על ידי המבוטח. הפוליסה השנייה נרכשה על ידי קבלן המשנה דורי מחברת הביטוח הפניקס, אשר ביטחה את אחריותה של דורי כלפי עובדיה. למרבה הצער, עובד של דורי נפצע אנושות בתאונת עבודה, מה שהוביל למחלוקת על גובה הפיצוי והכיסוי הביטוחי. בית המשפט המחוזי קבע כי למגדל אין כל אחריות כלפי העובד, ופירש את הוראת ההארכה כחלה על מצבים בהם לקבלן עצמאי אין כיסוי ביטוחי. עם זאת, בית המשפט העליון הפך קביעה זו, בקובעו כי הוראה זו אינה חלה על המקרה הנדון. בנוסף, מצא בית המשפט כי הוראת ההארכה אינה תקפה, שכן היא סותרת את הוראת חוק חוזה הביטוח בדבר כפל ביטוח, אשר קבעה אחריות משותפת ואחריות של מספר מבטחים. יתר על כן, בית המשפט הדגיש כי אין לאפשר לתנאי החרגה כאלה לעקוף את תכלית החוק. באשר למערכת היחסים בין המבטחים, קבע בית המשפט כי בעוד שהחוק מאפשר התניות בדבר הסדר חלוקת הנטל ביניהם, הוראת ההרחבה אינה יכולה לשנות הסדר זה ללא הסכם בין המבטחים לבין עצמם. כתוצאה מכך נדרשה מגדל להשתתף בחבות הפניקס, כשהיא נושאת במניה בהתאם ליחס בין סכומי הביטוח. פסק דינו של בית המשפט העליון קיבל אפוא את הערעור, תוך שהוא מבטל את פסק דינו של בית המשפט המחוזי ומורה למגדל להשתתף בחבותה של הפניקס.