ת"א 18302-07-16

תקציר

בית המשפט בחן את הראיות והטענות שהוצגו על ידי שני הצדדים בסכסוך בין קבלן שביצע עבודות בנייה עבור לקוח לבין הלקוח עצמו. התביעה העיקרית, שהגיש הקבלן נגד המזמין, מבקשת לקבל בחזרה תשלום נוסף בסך 35,000 ₪, שלטענת הקבלן הוא היתרה המגיעה על פי הסכם פאושלי לביצוע העבודות. הלקוח מכחיש שהוא חייב סכום זה וטוען כי כבר שילם את מלוא התמורה כמפורט בהסכמים בין הצדדים. התביעה שכנגד, שהגיש המזמין נגד הקבלן, מתייחסת לליקויי בנייה, איחור בהשלמת העבודה ותביעות נוספות, לרבות עוגמת נפש. בית המשפט פוסק לטובת המזמין ונגד הקבלן בטענה העיקרית, ולא מוצא כל ראיה שתתמוך בתביעת הקבלן לתשלום הנוסף. בית המשפט מציין כי ההסכם המשלים קובע במפורש כי התשלום בסך 35,000 ₪ שבוצע על ידי הלקוח הינו סכום סופי ומוסכם המייצג את מלוא היתרה המגיעה על פי הסכם פאושלי. בית המשפט דוחה גם את טענת הקבלן כי נאלץ לחתום על ההסכם המשלים, ומוצא אותו בלתי עקבי ולא קוהרנטי, במיוחד לאור העובדה שמדובר בתביעה בעל פה כנגד הסכם בכתב. בתביעה שכנגד מורה בית המשפט לקבלן לשלם למזמין סך של 58,473 ₪, הכולל ליקויים בעבודות הבנייה, עבודות שלא הושלמו ותביעות נלוות נוספות, בניכוי יתרה של 3,550 ₪ בגין עבודות חריגות שאושרו על ידי מומחה בית המשפט, שהלקוח עדיין חייב לקבלן. בנוסף, על הקבלן להחזיר ללקוח 7,020 ₪ עבור עבודות בטקל, שכן הן כבר נכללו בתוכניות ולא היו צריכות להיות מחויבות כתוספת. כמו כן, בית המשפט פוסק ללקוח 35,000 ₪ פיצוי בגין האיחור המוסכם במסירת העבודה ו-7,000 ₪ בגין עוגמת נפש. בהתחשב בכך שהתביעה העיקרית נדחתה ברובה בעוד התביעה שכנגד הייתה משמעותית, בית המשפט מורה לקבלן לשלם ללקוח הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪, וכן את חלקו של הלקוח בהוצאות חוות דעת המומחה. הסכום הכולל שהקבלן חייב למזמין עומד על 103,943 ₪, הכולל הפרשי ריבית והצמדה ממועד פסק הדין ועד התשלום בפועל. הקבלן אחראי גם להוצאות בית המשפט הן עבור התביעה העיקרית והן עבור התביעה שכנגד.