עב"ל 14668-10-13

תקציר

ערעור זה מערער על החלטת בית המשפט האזורי בחיפה הדוחה את תביעתו של חולה אלצהיימר לגמלת שירותים מיוחדים לפי תקנה 6 לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות), תשל"ח-1978. תקנה זו קובעת כי נכים השוהים במוסדות המציעים שירותי רפואה, סיעוד או שיקום אינם זכאים להטבה. המערערת טענה כי תקנה זו אינה סבירה, ומובילה להפליה פסולה של אנשים הסובלים מבעיות רפואיות קשות המחייבות אשפוז פרטי, וכי יש לפרש אותה בצמצום. המוסד לביטוח לאומי טען מנגד כי התקנה סבירה ואינה מפלה, שכן צרכיהם של נכים בבית שונים מאלה שבמוסדות. בג"ץ הסכים עם המכון, וציין כי מטרת ההטבה היא לאפשר לנכים להתגורר בביתם ולקבל שם שירותים. יתר על כן, יצירת מנגנון מימון נוסף של המדינה לטיפול סיעודי באמצעות גמלת שר"ם אינה ראויה, שכן יש לה תכלית אחרת. בית המשפט הדגיש כי השתתפות המדינה במימון הסיעוד נבחנת באמצעים ומשתנה בהתאם לסוג המוסד, ואילו גמלת שר"ם מיועדת לסיוע אישי בבית. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי כל שינוי בהסדרי המימון הקיימים צריך להיות יוזמה חקיקתית, נוכח השלכותיהם התקציביות המשמעותיות. בדחותו את הערעור, אישר בית המשפט כי תקנה 6 סבירה ואינה מפלה את המערערת, והבהיר כי גמלת שר"ם אינה מנגנון למימון טיפול מוסדי סיעודי.