ע"א 4444/07

תקציר

ערעור זה נובע ממחלוקת על קצבת הנכות של משיב שנפגע במהלך שירות המילואים שלו בצה"ל. המשיב קיבל במקור סיווג נכות של 10% בשנת 1996, אשר הופחת ל-5% בשנת 1997 לאחר שתוקנו התקנות המסווגות נכויות. המשיב לא ערער על החלטה זו, ועל כן היא הפכה לסופית. בשנת 2005 הוציא בית המשפט העליון פסק דין (פסק דין דוקטור) שקבע כי שינוי בתקנות סיווג הנכות אינו יכול לשנות את דרגת הנכות של חייל משוחרר שדרגת נכותו נקבעה לפני כניסת התקנות החדשות לתוקף. בעקבות פסק דין זה ביקש המשיב מהמערער (קצין התגמול) ליתן החלטה חדשה להשבת דרגת הנכות שלו ל-10%. המערער סירב, וסירוב זה הוגש ערעור לוועדת ערר, אשר פסקה לטובת המשיב. לאחר מכן ערער קצין התגמולים לבטל את פסק דינה של ועדת הערר. פסק דין ברוב, שנכתב על ידי השופט גריל ואליו הצטרפה נשיאת בית המשפט, השופט קיסריה, קיבל את הערעור. דעת הרוב קבעה כי ועדת הערר שגתה בשני מובנים. ראשית, נקבע כי פסק דין דוקטור אינו חל על עניינו של המשיב משום שלא מדובר בראיה חדשה, כנדרש לפי סעיף 35(א) לחוק הנכות. פסק דין דוקטור לא יכול היה להיחשב ראיה, שכן מדובר בפסיקה משפטית חדשה, ועל כן החלטת פקיד הגמול לדחות את בקשת המשיב הייתה נכונה. שנית, ועדת הערר לא הייתה צריכה לקבוע את דרגת הנכות של המשיב, שכן סמכות זו נתונה לוועדה הרפואית בלבד. דרך הפעולה הראויה הייתה להפנות את העניין בחזרה לוועדה הרפואית לקביעת דרגת הנכות של המשיב. השופט גרשון כתב חוות דעת חולקת, והסכים עם פסק דינה של ועדת הערר. הוא קבע כי לוועדת הערר סמכות להכריע בערעורו של המשיב, וכי פסק הדין תומך בעמדת המשיב כי יש להשיב את דרגת הנכות שלו ל-10%. בסופו של דבר, פסק בית המשפט בדעת רוב לטובת פקיד התגמולים, הותיר על כנו את פסק דינה של ועדת הערר והורה כי סוגיית דרגת הנכות של המשיב תידון בפני הוועדה הרפואית.