ת"א 41167-09-19

תקציר

התובע, מעסיק מאושר, תבע את הנתבעת להחזר שכר ששולם לעובד בעקבות תאונה. הנתבע טען כי התביעה התיישנה, שכן היא הוגשה למעלה משבע שנים לאחר שקמה עילת התביעה. בית המשפט קבע כי זכותו של התובע לתבוע מבוססת על חוק גמלת נזקי גוף, היוצר זכות משולבת שהיא גם נגזרת וגם עצמאית. משכך, היכולת הקונקרטית לתבוע קמה רק לאחר שהמוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כתאונת עבודה וקבע את פיצויי העובד, דבר שאירע בתוך שבע שנים מיום הגשת התביעה. לפיכך, התביעה לא נדחתה על פי חוק. באשר לסכום שחבה הנתבעת, טענה התובעת כי יש לחשב את סכום הפיצויים שנוכה משכרו של העובד בעת היעדרותו לפי שווי הנטו לאחר ניכוי מס הכנסה. הנתבעת טענה כי החזר המל"ל שהעניקה לתובע התבסס על השווי ברוטו של השכר, וכי מאחר והתובעת לא חויבה במס על החזר זה, שימוש בערך הנטו היה מקנה לתובעת ניכוי מס בלתי מוצדק. בית המשפט הסכים עם הנתבעת, וקבע כי התובעת זכאית רק להחזר דמי הפגיעה ברוטו מהמל"ל. משכך, הורה בית המשפט לנתבעת לשלם לתובע סכום של 7,148 ₪, בצירוף ריבית סטטוטורית והפרשי הצמדה מיום 1.11.12, וכן 4,000 ₪ שכר טרחת עורך דין.