ע"ב 5037/00

תקציר

התובע, עובד לשעבר של הנתבעת, ביקש פיצויי פיטורים לאחר שהתפטר מתפקידו. בית הדין קבע כי התובע לא עמד בתנאים לקבלת פיצויי פיטורים. ראשית, הוא לא נתן לנאשם הודעה על כוונתו להתפטר והזדמנות לתקן את המצב. בית המשפט קבע כי מחאת התובע על החלטת העברה אינה מהווה הודעה מספקת, וכי הנתבע רשאי לפרש את מעשיו של התובע כהשלמה עם ההחלטה. שנית, בית הדין קבע כי התפטרותו של התובע לא נבעה מהרעה מוחשית בתנאי העבודה או בנסיבות אחרות בהן אין לצפות מהעובד להמשיך לעבוד. האירועים שציין התובע התרחשו זמן רב מדי לפני התפטרותו, והוא השלים איתם. בנוסף, דחה בית המשפט את טענת התובע כי הוא זכאי לכלול את הפרמיה שלו בחישוב פיצויי הפיטורים, שכן מצא כי היה מודע לכך שהפרמיה אינה נכללת בהגדרות שכרו לצורך הטבות, וכי צו ההרחבה שציטט אינו חל על הנתבעת. טענות התובע נדחו, והוא חויב לשלם לנתבעת הוצאות בסך 7,000 ₪, בתוספת מע"מ והפרשי הצמדה.