ה"פ 2270/03

תקציר

המבקש לא הוכיח כי מדובר באחד החריגים המנויים בסעיפים 93 עד 97 לפקודת ההסדר, המאפשרים לערוך שינויים ברישום שתי חלקות מקרקעין נדונות. יתר על כן, בקשת המבקש מגיעה מאוחר מדי, לאחר תקופת ההתיישנות בת 25 השנים שלאחר תום הליך הפשרה, ולפיכך היא נדחית בשל התיישנות זו. המבקש מנסה לתקן טעות בהליך הפשרה, אך אינו פועל לפי הנוהל הנכון או מספק ראיות מספיקות, ומתעלם מהדרישות המחמירות ומהוראות החוק הנוגעות לרישום מקרקעין. האפוטרופוס מדגיש כי טענות המבקש אינן עולות בקנה אחד עם הראיות הקיימות וכי קבלתן תהיה בלתי חוקית. שמות המנוח והבעלים הרשום של החלקות אינם תואמים בדיוק, דבר המחליש את עניינו של המבקש, והאפוטרופוס מציע כי ייתכן שהמניע האמיתי של המבקש הוא ליישב סכסוך משפחתי. עוד טוען האפוטרופוס כי ישנם מקרים רבים של אב ובנו החולקים את אותו שם, וכי טענת המבקש אינה מוכחת ואינה נתמכת. עוד קובע האפוטרופוס כי רישום החלקות תחת שם מסוים מאז שנת 1963, והיעדר כל ניסיון לשנותו, משמעם שהתביעה הנוכחית אינה סבירה, וממילא היא חסומה על פי חוק. ככלל, האפוטרופוס סבור כי המבקש לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו כי המנוח הוא הבעלים הרשום של החלקות, וכי יש לתקן את הרישום בשל טעות קולמוס. במקום זאת, נקבע כי החלקות הן נכסי נפקדים ומוקנות לאפוטרופוס לנכסי נפקדים. המבקש חויב בהוצאות המשפט של האפוטרופוס בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ, ואילו יורשי המנוח משלמים 5,000 ₪ בתוספת מע"מ.