פר"ק 22007-10-11

תקציר

התיק בבית המשפט סובב סביב אישור בקשת ארכה להגשת תביעת חוב נגד חברה הנמצאת בהקפאת הליכים. התובע, שהיה נושה של החברה, לא הגיש את התביעה בתוך פרק הזמן שקבע בית המשפט, מה שהביא לכך שנאמני החברה דחו את התביעה. בערעור בחן בית המשפט את הפסיקה בעניין הארכות מועד להגשת תביעות חוב בהליכי פירוק וקבע כי ניתן להחיל את הפסיקה על תיקי הקפאת הליכים בהתאמות הנדרשות. נמצא כי לנושה לא הייתה ידיעה בפועל על המועד שנקבע להגשת תביעות חוב, שכן ההודעה שנשלחה על ידי הנאמנים לא הייתה בולטת דיה וחסרה הבהרה לגבי מטרת התביעה. יתר על כן, מתן הארכה לא יפגע ביעילות או בהתקדמות ההליכים, מה גם שההליכים היו בשלביהם הראשונים. הנאמנים ספגו ביקורת על כך שלא שקלו את כל הגורמים הרלוונטיים והתמקדו אך ורק בהגשת התביעה במועד. לפיכך, הערעור התקבל, ולנושה ניתנה הארכה המבוקשת. ההחלטה הדגישה את שיקול הדעת של החלטות הנאמנים תוך הדגשת הצורך בסבירות ובשקילה ראויה של שיקולים רלוונטיים. ההוצאות לא נפסקו לאף אחד מהצדדים.