ת"א 9148-07-11

תקציר

מדובר במקרה של תובע שתבע נזיקין לאחר שנפצע בתאונה בשנת 1997 כאשר מערבל בטון נפל על ראשו. התאונה הוכרה כתאונת עבודה המזכה את התובע בהטבות מהמטה לביטחון לאומי (מל"ל). עניינו של התובע התנהל בבתי המשפט השונים במשך שנים רבות. מאחר ומנגנון הפגיעה לא היה ברור, המל"ל קיים דיונים רבים והכיר בתובע עם מספר נכויות לרבות מוגבלות אורתופדית, נפשית, דנטלית ועיניים. המחלוקת היחידה במקרה זה הייתה גובה הנזק שנגרם לתובע עקב התאונה. בית המשפט בחן וקבע את נכויות התובע ואת הליקויים התפקודיים שנגרמו כתוצאה מהתאונה. פציעותיו של התובע כללו פגיעות ראש שגרמו לו לא לחזור לעבודה. בית המשפט קבע כי לתובע נקבעה נכות רפואית בשיעור של 68%. בית המשפט בחן והכריע גם באחוזי נכות תפקודית, אובדן השתכרות בעבר ובעתיד, הפסדי פנסיה, הוצאות נסיעה וניידות, עזרה מהזולת ובסיעוד, טיפולים רפואיים ותרופות וכאב וסבל. נקבע כי לתובע נקבעה נכות תפקודית בשיעור של 50% בעיקר בשל בריאותו הנפשית ופגיעות עיניו. לאחר מכן חישב בית המשפט את בסיס השתכרותו של התובע לפני ואחרי התאונה, תוך התחשבות בגילו ובאופי עבודתו. נקבע כי כושר ההשתכרות של התובע לפני התאונה עמד על 8,070 ₪ לחודש בממוצע. כמו כן, נמצא כי לתובע כושר השתכרות אפסי במשך שנה לאחר התאונה. לאחר מכן נקבעה לו יכולת השתכרות של 8,100 שקל בחודש בממוצע, בהתחשב בנכות תפקודית של 50%. סך הנזק לפני ניכויים חושב על 1,949,282 ₪. מסכום זה נוכו תגמולי המל"ל שקיבל התובע. בית המשפט מצא כי הטבות המל"ל בלעו את תביעת התובע לחלוטין, ולכן דחה את התביעה. בית המשפט הורה גם על הפחתת הוצאות בסך 25,000 ₪, וקבע כי התיק לא היה צריך להידון בבית המשפט המחוזי שכן הסכום הנתבע היה בסמכותו של בית משפט השלום.