ע"א 8409/04

תקציר

בערעור זה על פסק דין קודם של בית המשפט המחוזי בתל אביב, ביקשו המערערים, בני זוג, סעד הצהרתי לביטול שעבוד וביטול עסקאות שבוצעו בחשבונותיהם בעקבות תביעה נגד הבנק שלהם. בתחילה מכרו נכסים והפקידו את התמורה בחשבונות בבנק, ששימשו בהמשך להשקעות בבורסה, וכן לרכישת שתי דירות מגורים. בעקבות הירידות בשוק המניות והמאבקים הפיננסיים שבאו בעקבותיה, הם טענו כי הבנק הפעיל השפעה בלתי הוגנת, ניהל את חשבונותיהם באופן כושל ולא חשף מידע חיוני, מה שהוביל לחובות משמעותיים ולהליכים משפטיים שיזם הבנק לאכיפת שעבוד המשכנתא על אחת מדירותיהם. בית המשפט המחוזי דחה את טענות המערערים, בקובעו כי אין די ראיות לעושק, הטעיה או כפייה מצד הבנק, אך הכיר בפרקטיקות מפוקפקות מסוימות של הבנק אשר עשויות היו לתרום למצב החוב. בערעור ערערו המערערים על ממצאים אלה, טענו כי הוטעו על ידי עובדי הבנק והטילו ספק בכך שבית המשפט דחה את טענותיהם. הם הדגישו סתירות בעדויות העדים וטענו להפרות של חובות בנקאיות סטטוטוריות. ערכאת הערעור אישרה את דחיית הסעד ההצהרתי על ידי הערכאה הנמוכה יותר, אך שינתה את ההחלטה כך שתשקול את אחריותו החלקית של הבנק לחוב בשל התנהלותו והאריכה את התיק כדי לקבוע את מידת תרומתו של הבנק לחוב. השופטת א' חיות ועמיתיה הסכימו לסעד חלקי זה, תוך שהם מדגישים את הצורך לשקלל את התנהלות הבנק בכל הסדר חוב ומציעים שלא לפסוק הוצאות בשל התוצאה.