ע"ח 54394-09-14

תקציר

המערער, שהואשם בכניסה ושהייה בישראל שלא כדין, ערער על החלטת בית משפט קמא שלא לעיין בפרוטוקולים ובמסמכים של ועדת האיומים כ"חומר חקירה" שיכול להיות רלוונטי למשפטו הפלילי. הוא התכוון להשתמש במסמכים אלה כדי לתמוך בטענות ההגנה שלו, קרי הגנה מפני צדק וצורך, ולהקל בעונשו. עם זאת, בית המשפט לערעורים הסכים עם החלטת בית משפט קמא בקובעו כי המסמכים אינם חומר חקירה וכי הדרך המשפטית המתאימה לערער על החלטת הוועדה לנפגעים היא בהליך מנהלי ולא פלילי. בית המשפט הדגיש כי ניסיונו של המערער לעשות שימוש בסעיף 74 לתקשי"ר במשפטו הפלילי לא היה ראוי, שכן היה זה רק טקטיקה עוקפת להליך הליטיגציה המנהלית. יתר על כן, בית המשפט מצא כי טענות ההגנה הפוטנציאליות של המערער, לרבות הגנת הצדק והצורך, חסרות רלוונטיות קונקרטית למסמכי הוועדה המאוימת. הגנת הצורך, בפרט, לא עמדה בתנאים הבסיסיים ליישומה בשל היעדר מיידיות וזמינותן של חלופות אחרות. בית המשפט הדגיש גם את האתגרים המעשיים הכרוכים בסיווג מסמכי הוועדה כחומר חקירה, לרבות סוגיות סיווג ביטחוני, בירורים ארוכים ונטל ראייתי. בסופו של דבר, הערר נדחה, וההליך הפלילי לא נחשב כאפיק המתאים לערעור על החלטת הוועדה. תחת זאת, הומלץ למערער לשקול מחדש את הצעת התביעה לעכב את ההליך הפלילי בעודו נוקט במסלול מינהלי.