עת"מ 40952-06-21

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את העתירה להתערבות בהחלטות המשיבים. העותרים לא הוכיחו פגמים מהותיים בהליך קבלת ההחלטות של הרשויות בנוגע לדחיית תכנית סטטוטורית מקומית לשכונה בירושלים. בית המשפט הדגיש את תפקידה המצומצם של ההתערבות השיפוטית בהחלטות תכנוניות והכיר בעילות הסבירות לפעולות הרשויות. טענתם העיקרית של העותרים, לפיה הוועדה המחוזית דחתה את התכנית לאישור תכנית מתאר חלופית, לא נתמכה בראיות. תחת זאת, החלטת הוועדה לדחות את התכנית נמצאה סבירה, נוכח הליקויים המשמעותיים במסמכי התכנית וסירובו של המתכנן לקדמה במתכונתה הנוכחית. החלטה זו נתפסה גם כעולה בקנה אחד עם חובתו של המתכנן לאכוף את חוקי התכנון והבנייה. כמו כן, בית המשפט התייחס לחלק ההצהרתי של החלטת הוועדה, שהתייחס למדיניות מנחה להגשת תוכניות בשכונה. בית המשפט מצא יסוד זה הכרחי וראוי בהיעדר תכנית סטטוטורית וציין כי השימוש במסמכי מדיניות מוכר בפסיקה, במיוחד כאשר אין סיכוי שתכנית סטטוטורית תאושר בתוך זמן סביר. בית המשפט הדגיש כי על רשויות התכנון להפעיל את שיקול דעתן בכל מקרה ומקרה והן רשאיות לסטות ממסמכי המדיניות אם טעמים תכנוניים ספציפיים מצדיקים זאת. לפיכך, החלטת המשיבים לפעול בהתאם להנחיות המינהליות ולקרוא לעדכון המדיניות הקיימת לא נתפסה כעקיפה שלא כדין של הליכי התכנון. גם טענות העותרים בדבר היעדר תשתית עובדתית למדיניות וחוסר העקביות הנטען עם עמדת היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למסמכי המדיניות נדחו. בית המשפט הבחין בין המקרה הנוכחי לבין פסיקות קודמות בנושא השימוש במסמכי מדיניות וציין כי ההחלטה נעוצה בנסיבות הספציפיות. בנוסף, מצא בית המשפט כי העותרים לא הצליחו להצדיק את דרישתם לתכנון השכונה באמצעות תכנית מתאר סטטוטורית מקומית, במיוחד בהתחשב בכך שרוב תכנון השכונות בירושלים נעשה ללא תכניות כאלה. לבסוף, אישר בית המשפט את ההחלטה שלא לתת רשות ערעור למועצה הארצית, והסכים כי היא מבוססת על המצב העובדתי הספציפי ואינה מצדיקה התערבות. משכך, העתירה נדחתה במלואה, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים.