עת"מ 28579-05-13

תקציר

העותר, קצין במשטרת ישראל, סבל מבעיות רפואיות שהגבילו את יכולתו לשרת בתפקידו. לאחר שניסה לספק את צרכיו על ידי שינוי עמדותיו הפנתה אותו המשטרה לוועדת נכים. העותר טען כי הליכי הוועדה ופרישתו לאחר מכן נוהלו באופן לא תקין ותוך פגיעה בזכויותיו. לטענתו, המדינה לא פעלה לפי נהליה והפרה הבטחה מנהלית להעניק לו דרגת שכר מסוימת עם פרישתו. בית המשפט מצא כי העותר לא הביא ראיות מספיקות לתמיכה בטענתו בדבר ההבטחה המינהלית. עם זאת, היא הסכימה כי המדינה לא עמדה בנהלים שלה בכמה דרכים. ראשית, לא נמסר לעותר על זכותו לערער על החלטת ועדת הנכות, ולא נערך עמו ראיון נאות טרם קביעת מועד פרישתו. בית המשפט פסק לטובת העותר, והורה למדינה לאפשר לו להציג את עניינו בפני מפקדיו ולממש את זכות הערעור שלו כמפורט בתקנות הרלוונטיות. פסק הדין ביטל את מועד הפרישה שנקבע קודם לכן לעותרת, וחייב את המדינה לנהל הליך חדש בהתאם לפקודות. בנוסף, חויבה המדינה לכסות את הוצאותיו המשפטיות של העותר, והוטלו מגבלות מסוימות על פרסום פסק הדין כדי להגן על פרטיותו של העותר.