תא"מ 41094-12-18

תקציר

הנתבעת טענה כי נתנה לתובעת מספר שיקים לתשלום דמי שכירות עתידיים אך ביטלה אותם משום שהתובעת דרשה ממנה לכאורה לפנות את השכירות לאלתר. אולם, גרסה זו של האירועים סותרת את עדויות התובע והעדים. התברר כי הצדדים הסכימו לסיים את חוזה השכירות מוקדם בשל נסיבותיו האישיות של הנתבעת. הם חתמו על הסכם ברור ותמציתי המפרט את מועד הפינוי, התשלומים וההסדרים לחשבונות החשמל. בהסכם לא הוזכרה הסכמה בעל פה בדבר מכירת ציוד הנתבעת לדייר חדש, דבר שלטענת הנתבעת הופר. זאת ועוד, טענת הנתבעת כי התובע איים עליה ומנע ממנה לאסוף את ציודה לא הוכחה. בית המשפט מצא כי הנתבעת מכרה חלק מהציוד שלה לדייר החדש ועמדה בהסכם הפיטורים בכך ששילמה את התשלום הראשון של החוב. טענת התובעת כי הנתבעת פינתה את מרבית ציודה לפני שפינתה את המקום נתמכה בעדותו של הדייר החדש. בית המשפט דחה את תביעתה שכנגד של הנתבעת בגין עלות הציוד, שכן היא לא נתמכה בראיות וסותרת את הסכם הסיום. בנוסף, סכומי התביעה של הנתבע לא היו עקביים. בעקבות זאת הורתה השופטת על מחיקת ההתנגדות, החזירה את התיק להוצאה לפועל ודחתה את התביעה שכנגד. הנתבע חויב גם בהוצאות התובע, לרבות הוצאות משפט ושכ"ט עורך דין, בסך 5,000 ₪. ההחלטה הועברה לבאי כוח הצדדים, כשזכות הערעור שמורה.