עת"מ 24934-09-10

תקציר

העותר, בגיר, ביקש להסדיר את מעמדו בישראל באמצעות קבלת רישיון לישיבת קבע. העותר, שגדל בגדה המערבית, עבר לירושלים בשנת 1996 יחד עם משפחתו. עם זאת, שמו הושמט מהבקשה לרישום ילדים שהגישה אמו. בקשתו של העותר לאיחוד משפחות נדחתה בנימוק שהוא בגיר ותושב הגדה המערבית. בית המשפט קיבל את הדחייה וטען כי לישראל יש זכות להחליט מי ייכנס לשטחה. זאת ועוד, העותר לא נחשב לחסר אזרחות, שכן הוא החזיק בדרכון ירדני, והתגורר בגדה המערבית עד היותו בגיר. טענת העותר כי אין להענישו על מחדל הוריו לא התקבלה, שכן הוריו נמנעו באופן עקבי מלכלולו באף אחת מבקשותיהם. עוד ציין השופט כי מצבו של העותר אינו חריג דיו כדי להצדיק מעמד של תושב בישראל, במיוחד נוכח תכליות ביטחוניות הקבועות בחוק הוראת השעה. לבסוף, בית המשפט לא מצא פגם מינהלי בהחלטות הוועדה הבין-משרדית או המשיב ודחה את העתירה, מבלי להורות על הוצאות.