ע"פ 2320/07

תקציר

המערערים ערערו על גזר הדין וגזר הדין בעקבות הרשעתם בגרימת מוות בנהיגה רשלנית. לטענתם, בית משפט קמא נהג בקשיחות יתר וכי פרנסתם תלויה ביכולתם לנהוג. מנגד, טוענת המדינה כי היה על בית המשפט להטיל עונש חמור יותר בשל רמת הרשלנות הגבוהה של המערער ועברו התעבורתי העשיר – לרבות מספר עבירות שבוצעו לאחר התאונה המדוברת. ערכאת הערעור מכירה בנסיבותיו של המערער אך אינה סבורה שהן מצדיקות שינוי בעונש. בית המשפט מדגיש כי עונש של שישה חודשי מאסר בפועל הוא המינימום הקבוע בחוק לעבירה זו, ועל כן בית משפט קמא לא היה חריף יתר על המידה. בית המשפט בוחן גם את נסיבות התאונה, לרבות רשלנותו התורמת של המנוח, אך בסופו של דבר מחליט כי גורמים אלה נשקלו כראוי על ידי בית המשפט קמא בגזר דינו. משכך, הערעור על פסק הדין נדחה. עם זאת, בית המשפט מחליט כי יש להפחית את תקופת הפסילה ב-90 יום כדי להתחשב בפסילה מנהלית. המערער מצווה למסור את רישיונו עד למועד נקוב ולהתייצב לתחילת עבודות השירות במועד שנקבע.