ע"ע 1308/02

תקציר

המערער, אחיו של עובד מדינת ישראל שנפטר, ערער על דחיית תביעתו לפיצויי פיטורים מטעם אחותו על ידי בית הדין האזורי. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה בנימוק שהמערער לא התגורר עם המנוחה וכי הוא אינו תלוי בה כלכלית בעיקרה. המערער טען כי בית המשפט דחה את תביעתו בטרם עת וכי התעלם מהסיבות לכך שאחותו התגוררה בבניין נפרד משלו. יתר על כן, הוא טען כי בית הדין היה צריך לפרש את חוק פיצויי פיטורים בצורה גמישה יותר. המשיב, לעומת זאת, תמך בפסק דינו של בית הדין האזורי. בית המשפט העליון, לאחר שבחן את תכליתו של סעיף 5(א) לחוק פיצויי פיטורים, מצא כי המערערת לא עמדה בתנאים כדי להיות זכאית להיות "שאירה" הזכאית לפיצויי פיטורים. אכן, על אף שהמנוח התגורר בבניין הסמוך לזה של המערער, הם לא התגוררו יחד כנדרש בחוק. יתר על כן, המערער לא היה תלוי בתמיכתה הכלכלית של אחותו. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי המערערת אינה זכאית לפיצויי פיטורים ודחה את הערעור, תוך שהוא מורה למערערת לשלם למשיב הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. השופט א' רבינוביץ הוסיף שתי הערות לפסק הדין, תוך הדגשת אופיים המצטבר של התנאים בסעיף 5(א) ומשמעותה של הדרישה למגורים משותפים.