ע"א 2686/02

תקציר

יורשיו של חסן אסעד חמד שיבלי, שנפטר בשנת 1948, ערערו על החלטות בית המשפט המחוזי בנצרת בנוגע לבעלות על כמה חלקות אדמה הרשומות על שמו של שיבלי. שיבלי הוכרז כ"נפקד" ואת אדמתו כ"נכס נפקד" לפי חוק נכסי נפקדים. לאחר מכן נמכרה הקרקע על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים לרשות הפיתוח. בית המשפט המחוזי דחה תחילה את בקשת היורשים לרשום את הקרקע על שמם, אך המליץ לרשות הפיתוח להעביר את תמורת מכירת הקרקע ליורשים. לאחר משא ומתן כושל בין הצדדים, דחה בית המשפט המחוזי תביעה נוספת של היורשים לחייב את המשיבים לרשום את המקרקעין על שמם, מה שהוביל לערעורים אלה. הערעורים נדחו. בפסק הדין הראשון נקבע כי העסקה בין האפוטרופוס לרשות הפיתוח נעשתה בתום לב וכי היורשים זכאים לפיצוי כספי בלבד. מאחר שלא הוגש ערעור על פסק דין זה, נמנע מהמערערים לשוב ולטעון נקודות אלה. האמירות בפסק הדין הראשון בדבר מסירת כספי המקרקעין ליורשים היו אגביות ולא מחייבות; בית המשפט רק נתן המלצה. זאת ועוד, גם הטענות שהועלו בדבר פגמים פרוצדורליים בשמיעת התביעה השנייה על ידי בית משפט קמא נדחו, שכן המערערים היו מיוצגים על ידי באי כוח וניתנה להם הזדמנות להשתתף בדיונים. שני הערעורים נדחו, אפוא, והמערערים חויבו בהוצאות המשיבים.