ו"ע 1221/07

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על החלת מס רווחי הון ומס מכירה על חלקת מקרקעין בגבעתיים, שהייתה בעבר בבעלותם של מאיר ואסתר אבלס, שיורשיה (נכדיהם) גילו את זכויות הקניין הלא רשומות עם מותם. הנכס, שהוגדר על ידי האפוטרופוס הכללי כ"רכוש נטוש", הועבר למדינת ישראל שלוש שנים לפני גילוי היורשים. בעקבות הגילוי ניהלו היורשים משא ומתן עם מינהל מקרקעי ישראל על הסדר פשרה, בו קיבלו סכום חד פעמי של 3.2 מיליון שקל בתמורה לזכויותיהם בנכס. השאלה המרכזית הניצבת בפני בית המשפט היא האם עסקה זו מהווה מכירה של זכויות במקרקעין, ובכך גוררים מס רווחי הון ומס מכירה, או שמא פיצוי בגין שלילת זכויותיהם, אשר ימוסו אחרת על פי פקודת מס הכנסה. דעת הרוב של השופטים, המשנה לנשיאה רות שטרנברג אליעז ועו"ד דן מרגליות, עו"ד ושמאי, קובעת כי העסקה היא אכן מכירת זכויות במקרקעין ועל כן חל עליה מס שבח הקבוע בחוק מיסוי מקרקעין (שבח ורכישה), התשכ"ג-1963. החלטה זו מתבססת על ההסכם החוזי שנחתם בין היורשים, בו נאמר במפורש כי הם מוותרים על זכויותיהם בנכס המדובר. יתר על כן, השופטים טוענים כי סכום הפשרה תואם באופן ישיר את שווי המקרקעין, מה שמעיד על מכירה. עוד נקבע בדעת הרוב כי מועד המכירה לצרכי מיסוי הוא מועד ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל, שהוא 19.12.2005, ולכן חל גם מס מכירה. עם זאת, רואה החשבון צבי פרידמן חולק על כך בחלקו וטוען כי יש לחייב את הפיצויים שקיבלו המערערים במס לפי פקודת מס הכנסה כפיצוי ולא כמכירה. לטענתו, יש לראות בעסקה "הפקעה", ועל כן יש לזכות את המערערים בזיכוי ממס לפי סעיף 48ג לחוק מיסוי מקרקעין. לדברי פרידמן, אופייה הכפוי של המכירה, לצד המטרה הציבורית של העברת כספים לאוצר המדינה, מקיימים את התנאים לכך שהעסקה תיחשב להפקעה, למרות שאינה נופלת תחת ההגדרה המשפטית. לפיכך, הוא מציע לקבל את הערעור באופן חלקי, ולהעניק למערערים הקלה במס בגין הפקעה. בסופו של דבר, פסק הדין של הרוב קובע, והערעור נדחה ללא כל צו להוצאות. סוגיית ניכוי הוצאות המערערים נתונה לשיקול דעתו של המשיב.