ע"א 31636-12-16

תקציר

הערעור מערער על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שאכף ארבעה שיקים בסך כולל של 440,000 ₪ שהוציא מר הופמן, המערער, ונמסרו למשיב. ההמחאות נמסרו לחברה שהעסיקה את המשיב כרואה חשבון. המערערת טענה כי המשיב לא היה מוסמך לחתום על השיקים וכי המשיב לא שילם עבורם תמורה תקפה; זאת ועוד, טען המערער כי המשיב לא פעל בתום לב בעת קבלת השיקים, ולחילופין כי המשיב לא החזיק כראוי באחד השיקים. המשיבה טענה מנגד כי כמנהלת החשבונות של החברה היא מוסמכת לקבל את השיקים, כי שילמה תמורה תקפה וכי פעלה בתום לב. בית המשפט בחן ביסודיות את חומר הראיות ומצא כי טענת המשיב בדבר הרשאה לחתום על השיקים אינה עקבית וחסרת אמינות. עוד קבע בית המשפט כי המשיבה לא הביאה ראיות לתמורה ששילמה לכאורה בגין השיקים, וכי קביעתו של בית משפט קמא בעניין זה אינה הגיונית וסותרת את הראיות. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי טענות המערערת בדבר ההרשאה והתמורה מוצדקות, וטענות המשיב בנושאים אלה נדחו. בהתייחסו לשאלת תום הלב, ציין בית המשפט כי בית משפט קמא לא בחן את הסוגיה כראוי, ועבר לבחון את הראיות עצמן. בית המשפט מצא כי מעשיו של המשיב לא נעשו בתום לב. ראשית, למשיב, כרואה החשבון של החברה, היה ניגוד עניינים במתן הלוואות לחברה בהיקף של למעלה מ-2 מיליון ₪, דבר שיצר חזקת חוסר תום לב. שנית, הימנעותה של המשיבה מלהציג ראיות רלוונטיות, לרבות הסכמי הלוואה ורישומי הנהלת החשבונות של החברה, או לזמן עדים רלוונטיים, הצביעה על כך שלא פעלה בתום לב. בנוסף, התנהלותה של המשיבה בניכיון השיקים, לרבות העברת התמורה לחברה עוד בטרם נפרעו השיקים, מבלי שעשתה כל מאמץ לוודא את תוקפם או לגבות אותם, הטילה צל כבד על תום ליבה. ככלל, נסיבות המקרה לא אפשרו לבית המשפט להסיק כי המשיב פעל בתום לב, ועל כן יש לדחות את הטענות נגד המערערת. זאת ועוד, דן בית המשפט בקצרה בטענתה החדשה של המערערת כי המשיב לא החזיק כראוי באחד השיקים, וציין כי טענה זו אכן תקפה. סיכומו של דבר, הערעור התקבל, פסק דינו של בית משפט קמא נדחה, והטענות נגד המערער נדחו. המשיב חויב לשאת בהוצאות המערער בשתי הערכאות, לרבות שכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ₪, ולהשיב את הכספים שהתקבלו על סמך פסק הדין קמא, בצירוף ריבית סטטוטורית. פסק הדין ניתן בהיעדרם של שני הצדדים.