ה"פ 23905-06-18

תקציר

בית המשפט בחן שתי טענות סותרות בנוגע לחלקת קרקע. בתביעה הראשונה, שהוגשה על ידי מערוף, נטען כי עסקת מתנה של הקרקע קדמה לעסקת מכר, ולכן יש לתת עדיפות לעסקת המתנה. התביעה השנייה, שהוגשה על ידי דני, טענה לביטול עסקת המתנה כליל בעילה של תביעות חוזיות לפי חוק החוזים, וזכות החזרה לפי חוק המתנה. בית המשפט קבע כי עסקת המכר, שהתקיימה בין דני לעלי, הייתה הראשונה בזמן ולכן עדיפה על עסקת המתנה בין דני למערוף. קביעה זו התבססה על בחינת מהות העסקה שבאה לידי ביטוי במזכר דברים שנחתם בין דני לעלי, וקבע כי מדובר בעסקת מכר ולא בעסקת הלוואה כפי שטען מערוף. בית המשפט בחן גם את מועד עסקת המכר ומצא כי המועד בתזכיר, 10 במאי 2017, הוא מועד החתימה בפועל ובמציאות. זאת ועוד, בית המשפט קבע כי התזכיר מהווה הסכם מכר מחייב, בחן את סופיותו וודאותו ומצא כי הוא עומד בדרישות לחוזה תקף. לפיכך, מועד עסקת המכר קודם לעסקת המתנה. עוד קבע בית המשפט כי עסקת המתנה אינה עדיפה על עסקת המכר, למרות שעלי לא רשם הערת אזהרה בסמוך לאחר ביצוע המכירה. זאת, משום שמערוף, הרוכש בעסקת המתנה, לא פעל בתום לב, שכן היה מודע לעסקת המכר. בהתייחסו לתביעתו של דני, בחן בית המשפט את הטענות החוזיות ומצא כי ניתן לבטל את עסקת המתנה בעילה של טעות והטעיה, שכן דני הניח באופן סביר כי יקבל פיצוי ממערוף ולכן לא היה מתקשר בעסקת המתנה אחרת. עם זאת, בית המשפט דחה את טענותיו של דני בדבר חוזה לכאורה, כפייה ועושק. בנוסף, קבע בית המשפט כי זכותו של דני לחזור בו מחובתו לתת מתנה לפי סעיף 5(ג) לחוק המתנות, בשל התנהגותו המחפירה של מערוף כלפי דני והרעה משמעותית במצבו הכלכלי של דני. לפיכך, קיבל בית המשפט את תביעתו של דני ודחה את תביעתו של מערוף, תוך שהוא מאפשר לעסקת המכר לעמוד על כנה ומורה על הפעולות הדרושות לביצועה. כמו כן נדרש מערוף לכסות את הוצאותיהם ושכר טרחת עורך דינם של דני ועלי, בסך 30 אלף שקל.