עמ"ת 55867-09-14

תקציר

פסק הדין הנדון קשור לערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב שלא להחזיר מכונית מרצדס שנתפסה לבעליה, המערער. הרכב המדובר שימש כמונית, בה נהג המערער תוך ביצוע מעשה מגונה לכאורה בנוסע קטין. המשטרה תפסה את הרכב שכן הוא נחשב לחפץ ששימש לביצוע פשע והתכוונה לבקש את חיסולו אם המערער יורשע. המערער ערער על החלטת הערכאה הנמוכה יותר, וטען כי חומרת העבירה המיוחסת אינה רלוונטית להחלטה על שחרור הרכב, וכי חילוט הרכב מופרז בהתחשב באופי העבירה הנטענת. המשיב טען מנגד, כי החלטת בית משפט קמא נכונה, תוך הדגשת המסוכנות הנשקפת משחרור הרכב על ידי המערער והרשעתו הקודמת בעבירת מין דומה. שופט בית המשפט העליון שדן בערעור קבע כי החלטת בית המשפט קמא הייתה מוצדקת. השופט הסכים כי הצורך להבטיח את תקינות ההליך הפלילי ולמנוע כל סכנה פוטנציאלית גובר על זכויות הקניין של המערער, במיוחד לאור העובדה שהרכב כבר לא שימש לעבודה ולמשפחתו של המערער הייתה גישה לכלי רכב אחרים. זאת ועוד, השופט הדגיש כי תפיסת הרכב הייתה תגובה לגיטימית ומידתית, בהתחשב בפוטנציאל החילוט העתידי של הרכב עם ההרשעה, הצורך להציגו כראיה, והסיכון שהמערער יבצע עבירות נוספות עם החזרתו. בסיכומו של דבר, דחה השופט את הערעור, והותיר על כנו את ההחלטה לדחות את החזרת הרכב התפוס למערער.