פש"ר 24386-07-13

תקציר

בית המשפט דחה את בקשת החייב לפסול את השופט מטעמים שונים. ראשית, עיקר הבקשה הייתה העתק-הדבק של בקשה קודמת, שנדונה והוחלט חודש קודם לכן. בית המשפט הדגיש כי הוא אינו משמש כערכאת ערעור על החלטותיו שלו וכי הפנייה של החייב הייתה לערער לערכאות גבוהות יותר, דבר שלא עשה במועד. שנית, החייב טען כי החלטות בית המשפט מוטות ויש לבטלן משום שהן ניתנו לאחר שהוגשה בקשת הפסילה אך בטרם ניתנה החלטה בה. בית המשפט דחה טענה זו והבהיר כי ההחלטות ניתנו בהקדם, וממילא החייב לא יכול היה לקבל אותן לשני הכיוונים – להגיש בקשות רבות ולאחר מכן להתלונן על החלטות בית המשפט לגביהן. שלישית, בית המשפט התייחס לטענות החייב בדבר קנוניה, בקשות נסתרות והליכים בלתי הוגנים וחזר והדגיש כי כל הבקשות נגישות לחייב וכי ההחלטות מבוססות אך ורק על העובדות והדין. בית המשפט גם מצא כי תחושותיו הסובייקטיביות של החייב וטענותיו הקשות אינן מספיקות כדי להצדיק פסילה. לבסוף, הדגיש בית המשפט את הצורך לקדם את התיק ארוך השנים וציין כי בקשותיו הרבות של החייב הן ניסיון לסכל את הליכי פשיטת הרגל. ההחלטה לדחות את הבקשה התקבלה על בסיס שיקולים אלה, ובית המשפט עודד את כל הצדדים להתמקד בקידום פתרון.