ת"פ 10707-07-22

תקציר

הנאשם הואשם בכך שאיים על אשתו וגנב את הטלפון שלה. האירוע התרחש בשל מחלת נפשו של הנאשם, אשר גרמה לו להתנהג בצורה מוזרה ואלימה. תחילה סיכם השופט את טיעוני התביעה, ותיאר את האירועים שהובילו למעצרו של הנאשם ואת עדויות הקורבן ועדי ראייה, שתיארו את התנהגותו הבלתי יציבה של הנאשם והביעו חשש לביטחונם. השופט מצא את עדי התביעה אמינים ואת עדויותיהם עקביות. הם תיארו את האיום של הנאשם על אשתו ואת הפחד שלה לאחר מכן. לאחר מכן פנה השופט לגרסתו של הנאשם לאירועים, וציין כי הוא הפסיק במודע ליטול את התרופות שלו, ביודעו את ההשפעה שתהיה לכך על מצבו הנפשי. מעדותו של הנאשם עלה כי היה מודע למעשיו ולהשפעתם על משפחתו, אך טען כי לא התכוון לאיים או לפגוע באיש. השופט התייחס גם לטענות ההגנה בדבר הימנעותו של הנאשם מנטילת תרופות וכלל הציפיות, וקבע כי מעשיו של הנאשם היו מכוונים ונכללו בהגדרה המשפטית של איומים. באשר לסוגיות המשפטיות, בחן השופט את עבירת האיומים, ומצא כי היסודות העובדתיים והנפשיים מתקיימים שניהם. השופט הרשיע את הנאשם באישום זה אך זיכה אותו מאשמת גניבה מחמת ספק סביר. השופט דחה גם את הטענות לטריוויאליות ולהגנה מפני צדק. נמצא כי מעשיו של הנאשם, אף שנבעו ממחלת נפש, היוו סכנה ממשית, המחייבת הרשעה לשם הגנה על שלום הציבור ושלום הקורבנות. גזר הדין הרשיע את הנאשם באיומים על אשתו, אך זיכה אותו מאשמת גניבה.