ת"א 34463-07-17

תקציר

התובע, שהוא המעסיק, האשים את הנתבעת, עובדת, בגניבת מלאי מהחנות שלהם. הם לקחו את העניין לבית הדין לעבודה במסגרת תביעת קיזוז, אך השופט מצא כי התובע לא הביא ראיות מספיקות, למעט סכום הודאה של 20,000 ₪. התובע לקח את העניין לבית משפט אחר, בטענה שמעשיו של עדן מהווים מעשה של בית הדין. השופט מצא כי טענות התובע אינן מספיקות כדי לבסס טענה כה חמורה ודחה את התביעה על הסף. ההחלטה התקבלה ללא צו הוצאות, נוכח חוסר שביעות הרצון מהתנהלות הצדדים במהלך המשפט, ושני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם. המפתח להחלטה היה הימנעותו של התובע מלהביא ראיות מוחשיות, לצד אופיין הנסיבתי של הראיות שהוצגו. בנוסף, התובעת לא תיקנה את המחדלים הראייתיים בעקבות פסק הדין של בית הדין לעבודה, ולא הציגה כל ראיה חדשה. השופטת ציינה גם את כשלונה של התובעת בניהול המלאי והנהלת החשבונות, דבר שהקשה על קביעת קשר סיבתי בין המלאי החסר לבין הנתבעת. בסופו של דבר, התביעה נדחתה, ושני הצדדים נותרו לשאת בתוצאות מעשיהם.