ת"פ 7447-10-18

תקציר

הנאשם, אסיר בשם סלע, הואשם בתקיפה מגונה של סוהרת בעת שליווה אותו לדיון בבית משפט השלום ברמלה. סלע הוחזק בתא 4, שם חשף את עצמו ואונן תוך שהוא מביט בסוהרת המתלוננת, שישבה בדוכן רישום במרחק מטרים ספורים ממנו. המתלוננת דיווחה על האירוע מיד לממונה עליה וכתבה מזכר על כך עוד באותו היום. הנאשם הכחיש את הטענות וטען כי מדובר בסיפור מפוברק שנועד להטריד אותו, שכן הוא נמלט בעבר במהלך ליווי לבית המשפט והגיש עתירות ותלונות רבות נגד רשויות השב"ס. הוא טען כי המתלוננת המציאה את האירוע כדי לרצות את הממונים עליה. בית המשפט מצא את עדותה של המתלוננת אמינה והעדיף אותה על פני עדותו של הנאשם, תוך ציון חמישה נימוקים. ראשית, מיידיות הדיווח חיזקה את עדותה. שנית, הראיות תמכו במצבה הנפשי מיד לאחר האירוע. שלישית, שתיקתו של הנאשם בחקירתו חיזקה את ראיות התביעה. רביעית, ביקור במקום ותמונות וסרטונים אישרו את גרסת המתלונן לאירועים. חמישית, הטענה כי שב"ס בדה את האירוע הייתה מופרכת. ההגנה טענה כי עדויות המתלוננת סותרות, אך בית המשפט דחה זאת, שכן ההגנה לא הגישה את המסמכים הרלוונטיים כראיה. גם היעדר תיעוד ביומן האירועים של שב"ס לא היה בו כדי להטיל ספק בעדותה של המתלוננת או לשלול מהנאשם הגנה ראויה. בית המשפט קבע כי אי תיעוד האירוע היה באחריותו של שומר אחר וכי היו דיווחים כתובים אחרים על האירוע. באשר למצלמות האבטחה במרתף בית המשפט, קבע בית המשפט כי הן צילמו רק בזמן אמת ולא תיעדו את האירוע. עדויותיהם של עדי ההגנה – אסירים ונציגי שב"ס – לא הייתה רלוונטית ולא תמכה בטענות הנאשם. בסופו של דבר, הרשיע בית המשפט את סלע במעשה מגונה לפי סעיף 348(ג) לחוק העונשין, וקבע כי חשיפת איבר מינו ואוננותו היוו מעשה מגונה במתלוננת. בפסק הדין הודגש כי מגע פיזי לא היה הכרחי לצורך ביצוע העבירה. השופט, הישאם אבו שחאדה, מסר את פסק הדין בנוכחות שני הצדדים ב-6 באוקטובר 2021.