ע"א 8789/96

תקציר

בית המשפט העליון דן בערעור על העברת רכוש בין אדם פולק לאשתו, על רקע טענות לפעילות מרמה. בתחילה נתבע פולק, יו"ר משותף ובעל מניות עיקרי בחברה הנמצאת בפירוק, בגין מרמה, הפרת אמונים וחובת זהירות, וכתוצאה מכך ניתן נגדו פסק דין על סך 8.45 מיליון דולר. פולק העביר את הבעלות על מחצית מדירה בבעלות משותפת לאשתו ללא תמורה לפני פסק דין זה. בית המשפט המחוזי הכריז על פולק כבעלים של מחצית מהדירה, אך לא התיר עיקול זכויותיו על ידי החברה המשיבה. בית המשפט העליון התמקד בשאלה האם העברת הנכס הייתה ניסיון להונות נושים. בית המשפט לא מצא כל הוכחה למניע פסול, והדגיש כי נטל ההוכחה מוטל על המשיב ולא על בני הזוג פולק. בפסק הדין צוין כי החוקים הקיימים, כגון פקודת פשיטת הרגל, קובעים מסגרות לטיפול בהעברות נכסים של חייבים חדלי פירעון, תוך הדגשה כי לא קיים בסיס משפטי או פער המחייב פרשנות מחודשת או סעד על פי חוקים אלה. חוק ההוצאה לפועל התווה נהלים לתביעת נכסי החייב שלא נרשמו על שמו, אך הדבר לא חל כאן ללא ראיות משכנעות שההעברה הייתה במרמה. הערעור התקבל, תוך שהוא דוחה את החלטת בית המשפט המחוזי ופוסק הוצאות למערער, תוך שהוא קובע כי טענות לאי חוקיות יש להוכיח בבירור ואינן יכולות להסתמך על חזקות בהעברת נכסי הנישואין.