ע"א 43637-08-13

תקציר

הערעור מערער על החלטת בית המשפט המחוזי הדוחה תביעה לפסק דין הצהרתי לפיו תביעת חוב וקנסות נלווים בגין העסקת עובדים זרים התיישנו. קנסות הוטלו על המערערת בשנת 2005 בגין העסקת עובדים זרים שלא כדין, אך לא שולמו. לטענת המערערת, הקנסות מעולם לא התקבלו וחלה תקופת ההתיישנות בת חמש השנים. המשיב טען כי הודעות מאוחרות יותר שנשלחו למערערת האריכו את תקופת ההתיישנות. בית משפט קמא דחה את התביעה, בקובעו כי ההודעות מאפסות את תקופת ההתיישנות וכי הימנעותה של המערערת מעדכון כתובתה הובילה לאי קבלת הקנסות. בערעור קבע בית המשפט כי המועד המאוחר ביותר האפשרי לתחילתה של תקופת ההתיישנות הוא דצמבר 2005. עם זאת, הודעות שנשלחו למערערת בשנת 2006 איפסו את תקופת ההתיישנות והפכו את תביעת החוב והקנסות לאכיפה. טענות המערערת כי הודעות 2006 לא תאמו את שיטת השירות הנדרשת ולא היוו פעולות ביצוע נדחו, שכן הדינים החלים הם חוק העבירות המינהליות והתקנות הנלוות, ולא החוק המרכזי לגביית קנסות. זאת ועוד, המערער ויתר על חקירת המצהיר, דבר המקשה עליו לערער על ממצאיו העובדתיים של בית משפט קמא. משכך, הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם הוצאות משפט למדינה.