פש"ר 18761-05-15

תקציר

בית המשפט החליט כי בקשת החייבים לצו כינוס נכסים תידחה. החייבים, אב ובנו, הורשעו בהריגה ובחבלה בנסיבות מחמירות בהתאמה, בעקבות תקיפה אכזרית של קרוביהם שגרמה למוות ולפציעה קשה. החובות העיקריים של החייבים נובעים ממעשים פליליים אלה, ובית המשפט מצא כי הם נוצרו בחוסר תום לב ובניגוד לתקנת הציבור. רוב החובות היו תוצאה ישירה של העבירה, ובלעדיה החייבים לא היו מגישים בקשה לפשיטת רגל. בית המשפט מצא כי נסיבותיו של מקרה זה - תקיפה מתוכננת מראש, ברוטלית וללא התגרות - חמורות דיין כדי להצדיק את דחיית הבקשה בשלב הראשוני, בדומה למקרים קודמים בהם היה חוסר תום לב קיצוני. חלוף הזמן שחלף מאז העבירה (18 שנה) לא נחשב לגורם מקל מספיק, וכך גם הטענה שמדובר באירוע חד פעמי. בית המשפט נתן משקל להתנגדות הנושים, בהם המוסד לביטוח לאומי ומשפחות הקורבנות, וציין כי נראה כי מניעי החייבים להגיש בקשה לפשיטת רגל קשורים לפעולות האכיפה האחרונות נגדם. ההחלטה התייחסה גם למקרים אחרים שבהם נדחתה פשיטת רגל של חייבים שביצעו מעשים בלתי חוקיים או בלתי מוסריים, ובהם מקרה שבו החייב ניהל שירות ליווי בלתי חוקי, ומקרה אחר שבו החייב חייב מזונות. ככלל, בית המשפט הגיע למסקנה כי מתן אפשרות לחייבים להיכנס להליכי פשיטת רגל יהיה חסר תוחלת, שכן חובותיהם העיקריים נבעו ממעשים פליליים, והן שלבי ההכרזה והן שלבי ההפטר צפויים להביא לכך שחובות אלה לא יופטרו.