עת"מ 11920-12-09

תקציר

המשיב טוען כי יש לקבל את בקשת העותרים לדחות את התביעה בשל חוסר תום הלב והשהייה הבלתי חוקית של העותר בישראל. העותרת הראשונה, מטפלת זרה בסיעוד, שוהה בארץ למעלה מ-9 שנים ועבדה אצל שני מעסיקים שונים מבלי לקיים את ההליכים הנדרשים. תוקף רישיונה פקע לפני למעלה משנתיים, והיא החלה לעבוד אצל העותרת השנייה ללא המסמכים הדרושים. זאת ועוד, העותרים לא קיימו פסיקה קודמת של בית המשפט שהורתה להם לעזוב את הארץ עד למועד מסוים. המשיב מדגיש את היעדר הפגמים המנהליים בהחלטת הדחייה ואת חוקיות העתירה. מנגד, מצבם של העותרים מציב דילמה מורכבת. העותרת השנייה, אישה מבוגרת, פיתחה קשר טיפולי הדוק עם העותרת הראשונה ומסתמכת רבות על הטיפול בה. ניתוק קשר זה עלול לגרום לפגיעה משמעותית בבריאותו של העותר. עם זאת, החוק קובע תנאים ספציפיים להארכת רישיון הביקור של מטפלים זרים מעבר לתקופה המרבית, והעותרים אינם עומדים בדרישות אלה. בית המשפט מחויב לתנאים הקבועים בחוק, שנועדו לאזן בין צרכיו ההומניטריים של המטופל לבין הצורך לפקח על שהיות העובדים הזרים. מאחר שהעותרים שהו בישראל שלא כדין ואינם עומדים בקריטריונים הנדרשים, בית המשפט אינו יכול לאשר את בקשתם להארכה. בנוסף, אישור העתירה יהווה תקדים בלתי רצוי עבור שוהים בלתי חוקיים אחרים. לפיכך, העתירה נדחית, אך על מנת לאפשר מעבר חלק, העותר הראשון רשאי להישאר בארץ עד ליום 31.8.2010, על מנת לסייע לעותר השני למצוא מטפל חלופי. פסק הדין יישלח לבאי כוח הצדדים על ידי המזכירות.