ע"א 7424/15

תקציר

פסק הדין עוסק בשתי עסקאות נדל"ן בהן הוגשו ערעורים על החלטות בית המשפט המחוזי, שהובילו בסופו של דבר לדחיית שני הערעורים. הנושא המרכזי היה דרישת מסמך כתוב לעסקאות כאמור בסעיף 8 לחוק המקרקעין, הקובע כי לעסקאות מקרקעין יהיה תוקף חוקי ומחייב. בית המשפט הדגיש כי דרישת הכתב נועדה למנוע התקשרויות פזיזות, אך הכיר בפסיקות קודמות שבהן חריגים אפשרו להשלים פרטים חיוניים חסרים עם ראיות אחרות. בבואו לבחון את העסקה הראשונה, לא מצא בית המשפט ראיות מהימנות לסתור את קביעתו של בית המשפט המחוזי כי הסכם מכר הקרקע התקיים בין חלליה לבין המנוח, למרות היעדר המסמך הכתוב. בית המשפט ציין נקודות ראייתיות משמעותיות, כמו תשריט חלוקה והחזקה במקרקעין על ידי ח'ליליה, שתמכו בקיומו של ההסכם. גם טענת המנוח בדבר היעדר סמכות עניינית נדחתה שכן היא הועלתה באיחור בחוסר תום לב. בעסקה השנייה, למרות שהערה בכתב ידו של המנוח הצביעה על מכירה, היעדר זיהוי ודאי של המקרקעין והסופיות השנויה במחלוקת לגבי התשלום והחזקה הביאו את בית המשפט למסקנה כי דרישת הכתב לא התקיימה, ובכך לפסול את העסקה. בית המשפט גם הכיר בספקות המתמשכים בנוגע להשלמת ההסכם וציין כי בערעור אין עילה לשינוי ממצאי המשפט. פסק הדין הסתיים בכך שהתיר לח'ליליה לתבוע השבה בגין תשלומים שבוצעו בגין העסקה השנייה שלא מומשה אך לא מצא עילה לסטות מהדרישה בכתב, שכן לא התקיימו שיקולי הגינות חריגים. החלטתו של השופט עמית לדחות את שני הערעורים התקבלה בהסכמת השופטים שהם והנדל, ובכך חיזקה את העיקרון לפיו עסקאות מקרקעין מחייבות היצמדות ברורה ומהותית לתיעוד בכתב, אלא אם כן הדבר מוצדק באופן חריג, דבר שלא היה חל כאן.