בא"ש 6822-06-20

תקציר

בית המשפט בחן את הראיות שהציגה משטרת ישראל להוצאת איסור מנהלי למשך 30 יום על שימוש במשאית ונגרר לאחר שנהג הרכב הפר לכאורה את תקנה 168 לתקנות התעבורה, המגבילה את זמן הנסיעה ל-12 שעות בכל פרק זמן של 24 שעות. נמצא כי הראיות, המורכבות מצילום דיסק הטכוגרף ללא דו"ח פענוח, אינן מספיקות להוכחת אשמתו של הנהג מעבר לכל ספק סביר. עם זאת, בית המשפט מכיר בכך שמדובר ב"ראיות גולמיות" הקושרות את הנהג לעבירה. בשל חומרת העבירה, העלולה להוביל לתאונות קטלניות, והיעדר אמצעי מניעה מצד בעל הרכב, מחליט בית המשפט שלא לבטל את האיסור המנהלי כליל. במקום זאת, היא מפעילה את שיקול דעתה לקצר את תקופת האיסור ל-15 יום, שבמהלכם לא ניתן להשתמש במשאית ובנגרר. החלטה זו מנומקת גם בצורך לקיים את היישום הקפדני של החוק על ידי משטרת ישראל ולהגן על זכויות האזרח. פסק הדין מדגיש את אחריותם של בעלי הרכב למנוע עבירות המבוצעות ברכבם ומצביע על כך שאין די בחתימה על מסמכים שנתיים ללא הקפדה על עמידה בדרישות. לבסוף, בית המשפט מתייחס למשאית ולנגרר כיחידה אחת לצורך חקיקה זו, ולכן איסור השימוש חל על שני כלי הרכב. זכות הערעור של הבעלים נשמרת, ותיק החקירה מוחזר לעורך הדין המייצג את המשטרה.