תא"ח 14419-05-16

תקציר

התובע, בעל גן אירועים, תבע את הנתבע, השוכר, בגין הפרת חוזה. התובע ביקש לפנות את הנתבע, בטענה כי הנתבע הפר מספר סעיפים בהסכם השכירות. ההפרות כללו השכרת משנה של הנכס, ביצוע שינויים בנכס ללא הסכמת התובע ובנייה בלתי חוקית. עוד טען התובע כי הנתבע התעשר שלא בצדק בכך ששילם דמי שכירות נמוכים תוך שימוש בשטחים נוספים מעבר לחוזה השכירות המוסכם. בית המשפט לא מצא טעם בטענות התובע. נמצא כי הנתבעת לא השכירה את הנכס בשכירות משנה ולא אפשרה לצדדים שלישיים להשתמש בו, אלא רק רכשה את זכות השימוש בציוד שבבעלות צדדים שלישיים. לפיכך, לא הייתה הפרה של סעיף השכירות שאסר על השכרת משנה או העברת זכויות בנכס ללא הסכמת המשכיר. באשר לשינויים שנעשו בנכס, קיבל בית המשפט את טענת הנתבע כי התובע היה מודע להם והסכים להם. בית המשפט ציין כי התובעת אף השתתפה בהליכים להכשרת הבנייה. לפיכך, לא הייתה הפרה יסודית של חוזה השכירות שתצדיק פינוי. בית המשפט דחה גם את הטענה כי הנתבעת שינתה את ייעוד השטח המיועד לחניה, וקבע כי התובעת ידעה שהשטח ישמש כחלק מגן האירועים ואף הסכימה לכך. עוד קבע בית המשפט כי הבנייה הבלתי חוקית הנטענת של הנתבעת אינה מהווה הפרה של חוזה החכירה, שכן התובע היה מודע לכך ואף הסמיך את הנתבע לעסוק בסוגיית שינוי ייעוד הנכס. בית המשפט מתח ביקורת על התנהלות התובע ותיאר אותה כפועלת בחוסר תום לב ומנוגדת לחובת תום הלב וההגינות המוטלת בחוק. בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי הנתבעת לא הפרה את הסכם השכירות וכי לתובעת לא הייתה עילת פינוי. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין, דבר המשקף את הזמן והמשאבים שהושקעו בהליך ואת חוסר תום הלב של התובע. פסק הדין לא אישר פעולות בלתי חוקיות כלשהן, וכל הפרה של חוקי הבנייה הייתה צריכה להיות מטופלת על ידי הרשויות הרלוונטיות.