עמ"ה 128/08

תקציר

הערעור מתייחס לשומת מס ולקנס גירעון שהוטל על המערער בגין ניהול עסק להיוון שיקים. המערער לא דיווח על הכנסותיו מהעסק ולא ניהל ספרים. לפיכך הוציא פקיד השומה פסק דין על פי שיקול דעתו. בערעור נטען כי נושא המשרה פעל באופן שרירותי בשלושה עניינים עיקריים: אי הכרה בשותפות, ביסוס השומה על טבלה המצויה בידי המערערת מבלי להוכיח את הרלוונטיות שלה, והתעלמות מראיות להפסדי הלוואה. באשר לשותפות, מצא בית המשפט כי על אף שאין ראיות תיעודיות, טענותיה העקביות של המערערת ועדויות הלווים תמכו בקיומה בשנת 2002. לפיכך, החלטת הקצין הייתה שרירותית ויש להפחית את ההכנסה בחצי. לעניין השולחן קבע בית המשפט כי אמנם על פניו אין מדובר בזיקה למערערת, אך דברי הלווה יצרו קשר ברור. עם זאת, ההערכה לשנים 2003 ו-2004 לא יכלה להסתמך רק על טבלה זו; השומה משנת 2003 עמדה בעינה, אך לשנת 2004 היא שונתה עקב החברה החדשה של המערערת. בית המשפט דחה גם את הטענה בדבר סירוב להכיר בהפסדים, וקבע כי ראיותיו של המערער אינן מספיקות ונטל השכנוע עליו אינו מתקיים. בסיכומו של דבר, הערעור התקבל באופן חלקי, והמשיב חויב להוציא שומות מתוקנות לשנים 2002-2004 המבוססות על הכנסות השותפות ושינויים נוספים, ולהתאים את קנס הגירעון בהתאם. כן חויב המשיב לשלם למערערת הוצאות ערעור ושכר טרחת עורך דין.