ע"ב 9790/04

תקציר

התובע, עובד החברה הנתבעת, תבע תשלום שכר שונה מהנתבעת. הנתבע, מצידו, הגיש תביעה שכנגד כנגד התובע בגין סכומים ששולמו לכאורה ביתר. התובעת תבעה תשלום שכר שלא שולם, דמי נסיעה, הלנת שכר, השלמת דמי פגיעה בעבודה, פיצוי בגין עבודה בשעות נוספות, תשלומים לקופת גמל, דמי חגים, דמי הבראה וגמול מיוחד בגין מעשי הנתבעת שנעשו בחוסר תום לב. בתוך כך, הנתבעת טענה כי התובעת דיווחה על שעות עבודה כוזבות וביקשה מבית המשפט לפסוק לטובת הנתבעת בגין התביעה שכנגד. בית המשפט בחן את כרטיסי הנוכחות שהציגו הצדדים ומצא כי הרישומים הידניים של התובעת אינם מהימנים. בית המשפט לא שוכנע כי הנתבעת אישרה או אישרה את השעות שנרשמו ידנית על ידי התובעת. לפיכך, התביעה בגין עבודה בשעות נוספות והתביעה שכנגד בדבר החזר שעות ששולמו ביתר לכאורה נדחו. בית המשפט דחה גם את התביעות לדמי נסיעה, הלנת שכר, דמי חגים ופיצויים מיוחדים, שכן טענות התובע היו עמומות או לא משכנעות מספיק. עם זאת, בית המשפט קיבל את התביעות לתשלום שכר יסוד, פיצויי הלנה, תשלומים לקופת גמל, השלמת דמי פגיעה בעבודה ודמי הבראה. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים אלה בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועדים הנקובים. כמו כן, בית המשפט דחה את טענת הנתבעת כי היא רשאית לנכות משכרה של התובעת סכומים שונים. בית המשפט לא מצא כל ראיה לכך שהנתבעת סיפקה לתובע רכב פרטי לתקופה ממושכת, ומשכך, הניכוי הנטען בגין הוצאות הנסיעה לא היה מוצדק. כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות, בהתחשב בכך שחלק ניכר מתביעות התובע נדחו. פסק הדין ניתן בהעדר הצדדים ביום 30.3.2008.