סע"ש 16007-10-17

תקציר

בית הדין לעבודה דן בבקשה להארכת המועד להגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן שלא בפניו ובבקשה עצמה. המבקש טען כי השיהוי בהגשת הבקשה נבע מאי הבנה בינו לבין עורך דינו, ועל כן היווה "טעם מיוחד" להארכת המועד להגשה, כנדרש בסדרי הדין. המשיב, לעומת זאת, טען כי אי התייצבותו של המבקש והעיכוב בהגשת הבקשה נבעו מזלזול בהליך המשפטי. בית המשפט קיבל את גרסת המבקש לאירועים, וקבע כי אי הגשת הבקשה במועד נבעה מתקלות ביחסיו של המבקש עם עורך דינו, ולא מזלזול בהליך המשפטי. עם זאת, זו כשלעצמה לא הייתה סיבה מיוחדת למתן הארכה. עם זאת, בית המשפט מצא כי סיכויי ההצלחה של המבקש בבקשה לביטול פסק הדין גבוהים דיים כדי להוות טעם מיוחד להארכת המועד. בנוסף, בחן בית המשפט לגופה של הבקשה לביטול פסק הדין. המבקש טען כי עומדת לו הגנה ביסוד התביעה, לרבות טענות כי יש להסיר את מסך ההתאגדות וכי אין להטיל עליו אחריות אישית לחובות העמותה. בית המשפט מצא כי נימוקיו של המבקש לאי התייצבותו לדיון שהסתיים בפסק הדין היו בהיסח הדעת ולא נבעו מהתעלמות מודעת מההליך המשפטי. זאת ועוד, בית המשפט קיבל את טענת המבקש כי היה לו סיכוי סביר להצליח בבקשה, שכן הוא העלה טענות הגנה מהותיות, לרבות ניגוד עניינים פוטנציאלי בייצוגו המשפטי הקודם. לפיכך, נעתר בית המשפט לבקשה להארכת המועד להגשה וכן נעתר לבקשה לביטול פסק הדין. עם זאת, חויב המבקש לשלם את הוצאות המשיב, בהתחשב בחודשי השיהוי הרבים ובצורך בסופיות ההליכים המשפטיים. פסק הדין בוטל, והמזכירות הונחה לקבוע מועד לדיון במעמד הצדדים ובאי כוחם.