עמ"נ 37405-07-14

תקציר

בית המשפט מצא כי החלטת ועדת הערר לשלול רישיון נהיגה הייתה מוצדקת. הוועדה, המורכבת משלושה פסיכיאטרים בכירים, שקלה את מכלול הראיות הקיימות, לרבות חוות דעת המומחים מטעם המערער עצמו, והגיעה למסקנה כי אין להחזיר את רישיונו של המערער בשל התנהגותו הבעייתית ומבנה אישיותו. החלטת הוועדה לא הייתה נמהרת או בלתי סבירה, ובית המשפט הסכים כי אין להתערב בה, מה גם שהיא התבססה על שיקול דעתם המקצועי של החברים. המערער ביצע בעבר עבירות תנועה רבות, דבר המצביע על חוסר תובנה לגבי מגבלותיו ועל זלזול בכללי הדרך. זאת ועוד, בית המשפט הבהיר כי במקרה דנן, המונח "שאלה משפטית" מתייחס לסוגיה שאינה מוגבלת לנסיבות הספציפיות של המקרה, וטענות המערער – כי ההחלטה הייתה מנומקת היטב ומוקדמת מדי – עולות כדי מחלוקת עם ההערכה המקצועית של הוועדה, שאינה סיבה מספקת להתערבותו של בית המשפט. מאחר שלא היה בסיס חוקי לביטול החלטת הוועדה, הערר נדחה.