תלה"מ 44146-08-19

תקציר

פסק דין מקיף זה סוקר שני תיקים הקשורים בין בני זוג גרושים בנוגע להסכם הגירושין שלהם וטענות לניכור הורי. במקרה הראשון (42981-05-18) ביקשה התובעת (ככל הנראה האישה) להפחית את תשלומי המזונות שהיא מקבלת מהנתבע (הבעל), בטענה כי תנאי הסכם הגירושין שלהם עושקים, ומבוססים על טעות והטעיה. השופט בחן ביסודיות כל אחת מהטענות הללו ולא מצא ראיות התומכות בהן. התובע לא הצליח להוכיח כל ליקוי קוגניטיבי או קשר סיבתי, וההסכם נמצא סביר. באשר לטענות בדבר טעות והטעיה, מצא בית המשפט כי התובעת קיבלה ייעוץ משפטי הולם והבינה את תנאי ההסכם, לרבות הסעיף הנדון. גם חוסר הבנתה של התובעת את השפה העברית הופרך, ואיחורה בהגשת התביעה נחשב בלתי נסלח. מאחר שהתובעת לא עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, תביעתה נדחתה, והיא חויבה לכסות את הוצאות הנתבע. המקרה השני (5398-02-18) עסק בביטולו החלקי של הסכם הגירושין, כאשר התובעת טענה כי הוא מבוסס על עושק, טעות והטעיה. עם זאת, השופטת שבה ודחתה טענות אלה, והדגישה את אופיו המוסכם של ההסכם ואת השתתפותו הפעילה של התובע במשא ומתן שבו, תוך ייעוץ משפטי. הסעיפים הספציפיים המדוברים לא נמצאו כפוגעים באופן בלתי סביר בתובערת, וטענותיה בדבר אי הבנה וחוסר ניסיון לא נתמכו בראיות. בהיעדר ראיות לעושק, טעות או הטעיה, נדחתה התביעה לביטול חלקי. המקרה השלישי (44146-08-19) עסק בסוגיית הניכור ההורי, כאשר האב מאשים את האם בניכור ילדיהם ממנו. השופטת ערכה ניתוח מפורט של חומר הראיות ועדויות העדים והגיעה למסקנה כי לא היה ניכור הורי מצד האם. במקום זאת, הקשיים ביחסי אב-ילד יוחסו לעמדתו הנוקשה והבלתי מתפשרת של האב וליחסה הרך מדי של האם כלפי הילדים, ובמיוחד כלפי הבת X. השופט ציין את רצונה של הבת בקשר קרוב עם אביה, אך גם את תחושת האמביוולנטיות שלה כלפיו. כישלונו של האב לשים את טובת הילדים בראש סדר העדיפויות וחוסר גמישותו בשמירה על קשר, יחד עם הסכמתה של האם לרצון הילדים, זוהו כגורמים מרכזיים במערכת היחסים המתוחה. יתר על כן, חוות דעת מומחים ודו"חות האפוטרופוס תמכו במסקנה כי שני ההורים תרמו למצב. השופט הדגיש כי האם לא מנעה מהילדים לראות את אביהם וכי מעשיה אינם מעידים על ניכור הורי. מאחר שלא היה ניכור הורי, נדחתה גם התביעה הכספית לפי תהילים 429 (ת"א 49346-04-18). לבסוף, בתיק 21668-02-18, שביקש לשנות את הסדרי המשמורת והסדרי הראייה, קבע השופט כי מאחר ששלושה מתוך ארבעת הילדים הגיעו לבגרות, פסק הדין מיותר. עם זאת, עבור הילד הקטין, X, האם תשמור על המשמורת, ולוח הביקורים הקיים יימשך. האב גם נצטווה לאסוף את X מביתה, לטפח אינטראקציה ואולי לחזק את הקשר ביניהם. ככלל, פסק הדין הדגיש את אחריותם של שני ההורים בפירוק יחסיהם עם ילדיהם ואת הצורך בגמישות ובהתחשבות בטובת הילדים. השופט ביקש לספק הערכה מקיפה של המצב, תוך התחשבות במורכבות התיקים ובגורמים השונים המשפיעים על תוצאותיהם.