ע"א 5233/08

תקציר

המערערת, שסוג דם A שלה שלילי, נכנסה להריון בשנת 2001. סוג הדם של בעלה הוא חיובי. במצב זה, נהוג לתת חיסון אנטי D לאישה ההרה כדי למנוע ממערכת החיסון של האם לייצר נוגדנים שעלולים לפגוע בעובר. המערערת הייתה תחת השגחת שירותי הבריאות של המשיב, אך הם לא נתנו לה את בדיקת קומבס הנדרשת ואת החיסון נגד D. כתוצאה מכך, הריונותיה העתידיים של המערערת הועמדו בסכנה. בית המשפט המחוזי בירושלים מצא את המשיב רשלני וייחס למערערת 30% אשם בגין איחור בביצוע בדיקות. בית המשפט פסק לה פיצויים בסך 150,000 ₪ וקבע כי המשיב אחראי ל-70% מנזקי ילדיה העתידיים של המערערת כתוצאה מאי מתן החיסון. שני הצדדים ערערו. בית המשפט העליון קיבל את ערעורו של המשיב בחלקו, ביטל את הסעד ההצהרתי ודחה את ערעורו הנגדי של המערער. בית המשפט קבע כי ממצאי בית המשפט המחוזי בעניין רשלנות ואשם תורם היו סבירים, וכי הסעד ההצהרתי היה מיותר ובעייתי. במקום זאת, ממצאי בית המשפט יחייבו את הצדדים על פי כללי השתק החברה. כל צד נצטווה לשאת בהוצאותיו.