ע"ש 1530/03

תקציר

עניינה נסוב סביב סיווגה של המערערת, עיריית אשקלון, בדבר פעילותה במכירת חלקות קרקע. המערערת סווגה במקור כמלכ"ר, אך המשיב, מינהל המכס והמע"מ, שינה סיווג זה ל"עוסק" בעקבות בקשת העירייה להחזר מסי עסקה. על החלטה זו הוגש ערעור, ובעוד שבית המשפט המחוזי קיבל את ערעור העירייה, בית המשפט העליון הפך החלטה זו ואישר את החלטת המשיב. בעקבות החלטת בית המשפט העליון עלתה סוגיית השומה. המערערת טענה, כי השומות שהוציא המשיב בטלות משום שהוצאו בניגוד לסעיף 64(ג) לחוק מס ערך מוסף, המעכב את ביצוע החלטת המנהל בערעור. לחילופין, נטען כי שינוי הסיווג צריך לחול באופן פרוספקטיבי בלבד, ולא רטרואקטיבית על כלל העסקאות. המשיב, לעומת זאת, טען כי הסמכות להוציא שומה נפרדת מהליך הסיווג, ולכן סעיף 64(ג) אינו פוגע בסמכות להוציא שומות, גם כאשר ערעור בסוגיית הסיווג תלוי ועומד. בית המשפט הסכים עם עמדת המשיב, בציינו כי סמכות השומה היא הליך הכרחי ובלתי תלוי, ועיכובה עלול להביא למצבים בהם הסמכות ליתן שומה הופכת לבלתי אפשרית, דבר שאינו עולה בקנה אחד עם תכלית החוק. בית המשפט דחה גם את טענת המערערת בדבר תחולתו הרטרואקטיבית של שינוי הסיווג, וקבע כי החלטת בית המשפט העליון בסוגיית הסיווג אישרה את החלטת המשיב במלואה, לרבות תחולתה הרטרואקטיבית. נפסק כי החלטת המשיב לשנות את הסיווג בדיעבד הייתה סבירה בנסיבות העניין, במיוחד לאור העובדה שהמערערת מכרה מגרשים במחירי שוק כולל מע"מ, אך לא העבירה זאת לרשויות. לבסוף, קבע בית המשפט כי על המערערת לשאת בהוצאות הפרשי ההצמדה והריבית מהמועד בו היה עליה להגיש דו"חות תקופתיים. נפסק כי חיובים אלה אינם קנסות, אלא שומרים על שווי החיוב, ואי תשלום המס על ידי המערערת במהלך ההליך המשפטי נבע מרצונה. לפיכך, הערעור נדחה, והמערערת חויבה בהוצאות המשיב בסך 30,000 ₪.