ב"ל 27822-08-17

תקציר

התובעת, שעבדה כמנקה מנובמבר 2011 ועד מאי 2016, הגישה תביעה נגד המוסד לביטוח לאומי להכיר בפציעותיה כקשורות לעבודה. השאלה המרכזית הייתה האם התובעת יכולה להצדיק בחינת טענתה למיקרו-טראומה עקב פעולות חוזרות ונשנות במהלך יום עבודתה. בית המשפט הכיר בכך שניקוי רצפות כרוך בתנועות חוזרות ונשנות של הידיים, מה שיוצר תשתית עובדתית מספקת כדי להעלות את האפשרות לנזק קל ובלתי הפיך לכפות הידיים. טענה זו נתמכה, במיוחד לאור העובדה שהחקיקה הסוציאלית קובעת כי יש לפסוק ספק לטובת המבוטח. עם זאת, בית המשפט דחה את תביעתה של התובעת בגין פגיעות בברך, שכן היא לא הצליחה להוכיח פעולות חוזרות ונשנות המשפיעות על ברכיה. בנוסף, בית הדין מצא כי תקופת העסקתה – כארבע שנים – הייתה ארוכה דיה כדי להצדיק מינוי מומחה רפואי שיבחן את הקשר הסיבתי בין עבודתה לבין פגיעות בכף היד. לצדדים ניתנו 14 יום להחליט אם ברצונם להזמין חומר רפואי כלשהו, וההחלטה נשלחה לשני הצדדים בהיעדר שימוע.