רע"א 1465/07

תקציר

פסק הדין דן בתוקפו של הסכם בין צדדים להליך בוררות, הקובע כי ניתן לבחון את פסק הבורר בהליך "ערעור", בשונה מההליך הטיפוסי לביטול פסק בוררות. בית המשפט מגיע למסקנה כי הסכם כזה אינו תקף, שכן חוק הבוררות אינו קובע אותו, וצדדים אינם יכולים להעניק לעצמם ערעור בזכות מקום שהמחוקק לא עשה זאת. החוק מפרט את הנסיבות בהן ניתן לבטל פסק בוררות, ואלה אינן נתונות לשינוי או תוספת על ידי הצדדים. זאת, משום שהביקורת השיפוטית על פסקי בוררות אמורה להיות צרה, לעודד את האוטונומיה של הצדדים להשתמש בבוררות ליישוב סכסוכים, תוך צמצום ההתערבות השיפוטית. הכרה ביכולתם של צדדים להרחיב את היקפה של ביקורת שיפוטית זו תפר את האיזון שחוק הבוררות מבקש להשיג. לפיכך, בחינתו של בית המשפט את פסק בורר מוגבלת אך ורק להליך הביטול הקבוע בחוק הבוררות. יתר על כן, בית המשפט מוצא כי הסכמת הצדדים, המנסה לעקוף הליך זה, אינה יעילה. מאחר שמקרה זה אינו נופל בגדר חוק הבוררות המתוקן – המאפשר גמישות רבה יותר במצבים מסוימים – מחליט בית המשפט כי הגישה החוקית היחידה היא המסגרת החקיקתית הקיימת. לפיכך, בקשת רשות הערעור, הניתנת בדרך כלל רק במקרים חריגים, נדחית, והמבקש חויב לשלם למשיב שכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.