בש"פ 5004/22

תקציר

נאשם ישראלי, שהואשם בביצוע מעשים מגונים בקטינים, ערער על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר שדחה את בקשתו לעיין בחומרי חקירה מסוימים הנוגעים לעניינו. הנאשם טען כי חומרים אלה חיוניים להגנתו. באופן ספציפי, הוא ביקש להעתיק סרטונים המתעדים את חקירת המתלוננים, את פעולת ההובלה וההצבעה, וסרטון שמע שהוקלט על ידי אחת המתלוננות. הערכאה הנמוכה יותר דחתה את הבקשה, בנימוק של חשש לפרטיותם של הקטינים המעורבים. עם זאת, ערכאת הערעור פסקה לטובת הנאשם והתירה לו להעתיק את הסרטונים, בתנאי שהתקיימו תנאים מסוימים להגנה על פרטיותם של הקטינים. תנאים אלה כללו מתן אפשרות רק לבא כוחו של הנאשם לצפות בסרטונים בלבד, איסור על חשיפת כל מידע שיכול לזהות את המתלוננים, והבטחה שהסרטונים יוחזרו אם הסנגור ישתנה. בית המשפט הדגיש את חשיבות האיזון בין זכויות הנאשם לבין הזכויות והאינטרסים של המתלוננים. במקרה זה הגיע בית המשפט למסקנה כי ניתן למתן את החשש לפגיעה בפרטיות הקטינים באמצעות הגבלות אלה, ועל כן יש להעניק לנאשם את זכותו להעתיק את החומרים. פסק דין זה הכיר בכך שבעוד שהזכות להעתיק חומרי חקירה היא בדרך כלל משנית, ישנם מקרים בהם הגבלתה עלולה להכשיל את הכנת ההגנה.