ע"א 3042/04

תקציר

ערעורים משותפים אלה נובעים מתאונת דרכים שאירעה בחודש נובמבר 1998, כאשר המערער, האשם פתות, וחבריו סלאח חוויש ומרק וייסבוך, נסעו ברכב צבאי בו נהג האוויש. פתות, שנפגעה בתאונה, תבעה פיצויים מחאלד, ויסבוך ומדינת ישראל. בית משפט קמא דחה את תביעתה של פתות נגד המדינה והטיל את האחריות לתאונה בשיעור של 40% כל אחד לחאלד ופתות ו-20% לוויסבוך. הן פתות והן וייסבוך ערערו על ההחלטה, וערערו על שיעורי האחריות המוטלים עליהן. פתות ערערה גם על ההחלטה לפטור את המדינה מאחריות לתאונה. הערעורים נוגעים לסוגיות פרוצדורליות ומהותיות. מבחינה פרוצדורלית, בית המשפט סירב לדון בערעוריהם של פתות וויסבוך על שיעור האחריות המוטל עליהם, שכן החלטת בית משפט קמא לא הייתה פסק דין אלא "החלטה אחרת". מבחינה מהותית, בחן בית המשפט האם שגה בית משפט קמא בכך שפטר את המדינה מאחריות לנזקים שנגרמו לפתות. נטען כי רשלנות המדינה אפשרה לפפתות ולחבריו לקחת את רכבו של הסמל ללא היתר לנסיעת נופש פרטית. עם זאת, בית המשפט לא מצא קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת של המדינה לבין התאונה. התאונה נגרמה כתוצאה מנהיגה מסוכנת של חאלד בשל משחק שכרות ששיחק האחרון עם וייסבוך. בנוסף, קבע בית המשפט כי לפתיבות אין כל טענה כלפי המדינה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, שכן הוא ידע שחאלד נוהג ברכב ללא רשות. לפיכך נדחו הערעורים על פטור המדינה מאחריות ועל שיעורי האחריות שהוטלו. עוד קבע בית המשפט כי פתות וויסבוך יוכלו להעלות את שאלת חלוקת האחריות בערעור נפרד לאחר פסק דינו הסופי של בית משפט קמא. לבסוף, הורה בית המשפט כי לא יהיה צו להוצאות והפקדות שביצעו המערערים להבטחת הוצאות המשיבים יוחזרו.